המשבר במפעל Fab-12 של מיקרון הוא ההזדמנות של טאואר
16 דצמבר, 2012
חברת טאואר-ג'אז ממגדל העמק היא קנדידט מושלם לרכישת Fab-12 של מיקרון בקרית-גת, אשר צפוי להיסגר ב-2015. עיסקה כזו תהווה חזרה על עיסקת המפעל ביפן שטאואר קנתה ממיקרון, ותציל אלפי מקומות עבודה בדרום
מבחינת טאואר, החסרונות של Fab-12 עשויים להיחשב כיתרונות
מאת: רוני ליפשיץ
אין הכרח שמפעל הייצור של מיקרון בקרית-גת ייסגר. להערכת Techtime, הקושי בהמשך קיומו מעניק לחברת טאואר-ג'אז (TowerJazz) הישראלית הזדמנות יוצאת דופן לקנות אותו ולהגדיל את כושר הייצור שלה. מכיוון שבמובנים רבים, כל מה שהפך אותו ללא מתאים עבור מיקרון – הופך אותו מתאים לצורכיה של טאואר. כך מסתמן מניתוח ההבדלים בין שתי החברות.
הרקע הוא קודר: בסוף השבוע אישרה חברת מיקרון (Micron Technology) את הידיעות שהתפרסמו בתקשורת לאורך כל השבוע, שלפיהן היא מתכננת לקצץ את מספר העובדים במפעל ייצור הזיכרונות Fab-12 בקרית-גת. אלא שהאישור הרשמי מאיים אפילו יותר מהשמועות: מיקרון הודתה שלאור הירידה בביקוש לזיכרונות ולאור הטכנולוגיה המיושנת של המפעל, היא מתכננת לסגור אותו לגמרי. למעשה, היא מעמידה אותו למכירה, ומעניקה לו תקופת חסד זמנית עד לשנת 2015.
הנתונים היבשים מראים שלא היתה לה ברירה: חברת מיקרון נכנסה לתחום הייצור של זיכרונות NOR Flash בשנת 2010, כאשר רכשה את חברת נומוניקס (כולל המפעל בקרית-גת) תמורת 1.1 מיליארד דולר. מאז היא לא רוותה נחת: בשנת הכספים שהסתיימה בספטמבר 2012 הסתכמו המכירות של מיקרון ב-8.2 מיליארד דולר. בתקופה זו היא הפסידה יותר ממיליארד דולר. ברבעון האחרון של השנה (מכירות של 2.2 מיליארד דולר) הסתכמו המכירות של זיכרונות NOR Flash בכ-12% מכלל המכירות לעומת 17% ברבעון המקביל אשתקד.
הירידה הזו היא תופעה כללית, ולא רק בעיה מקומית של מיקרון: זיכרון הבזק (Flash) מסוג NOR הוא זיכרון בלתי נדיף מהדור הראשון, המאפשר קצב כתיבה ומחיקה איטי של נתונים, אולם מספר רב של פעמים. הוא מתאים ליישומים הדורשים גישה אל מידע בלא צורך להשתמש בכונן מגנטי. מאוחר יותר פותח רכיב הזיכרון המתחרה, NAND Flash, אשר הממשק שלו מאפשר גישה רק אל בלוקים של נתונים, אולם הוא מהיר יותר, זול יותר, ומספק נפח זיכרון גדול יותר.
זיכרונות NAND הפכו לבחירה המועדפת של יצרני האבזרים הניידים, מטאבלטים ועד לסמארטפונים. להערכת חברת המחקר IHS iSuppli, שוק זיכרונות ההבזק ימשיך לצמוח ויגיע להיקף של 24.3 מיליארד דולר ב-2012, אולם בתוך זה יצטמצם משקלם של זיכרונות NOR ל-3.5 מיליארד דולר בלבד. כל השאר יהיה NAND. שוק זיכרונות ההבזק ימשיך לצמוח בקצב שנתי של 5.3% ל-33.3 מיליארד דולר ב-2016 – אולם חלקם של זיכרונות ה-NOR בתוכו ימשיך להצטמצם. למעשה, כבר באוקטובר קבעה iSuppli, שהדגש של מיקרון על זיכרונות NOR לשוק האלחוטי, אחראי לחלק גדול מהפסדיה ברבעון השני.
בהודעתה הסבירה מיקרון שרוב הייצור יועבר למפעל בווירג'יניה, המייצר שבבים בפרוסות סיליקון בקוטר של 300 מ"מ. גם מאחורי הודעה זו מסתתרת מגמה עיסקית-טכנולוגית. טכנולוגיית 300 מ"מ מאפשרת להתמודד בחזית הייצור ולהקטין את גיאומטריות הייצור של השבבים. המעבר חיוני כדי להמשיך להיאבק על מעמדם של הזיכרונות בשוק המוצרים הצרכניים. המפעל בקרית-גת, לעומת זאת, מייצר שבבים בפרוסות של 200 מ"מ ובגיאומטריות של 45 ו-65 ננומטר. כלומר מבחינת השוק הצרכני מדובר בטכנולוגיה מיושנת. המגבלה הזו, היא דווקא יתרון כאשר מדובר בעיסקה אפשרית בין מיקרון לבין טאואר.
אלא שמבחינת טאואר החסרונות הללו עשויים להיחשב ליתרונות: החברה פועלת בתחום הייחודי הקרוי Specialty Foundry. היא מספקת שבבים מיוחדים הנמדדים בפונקציונליות שלהם ולא בגיאומטריה שלהם. היא מספקת שירותי ייצור לרכיבים לוגיים, רכיבי RF, חיישני תמונות, ייצור משולב של אותות אנלוגיים ודיגיטליים, רכיבי MEMS, רכיבי הספק, חיישני רנטגן מיוחדים ועוד.
בתחום הזה הלקוחות מחפשים תהליכי ייצור ייחודיים המבטיחים אמינות ותכונות מיוחדות, לא גיאומטריה או מחיר נמוך. שלושת מפעלי הייצור שלה (בישראל, ביפן ובארה"ב) מייצרים בגיאומטריות של 350-130 ננומטר, בהשוואה לגיאומטריות הייצור של המפעלים ההמוניים (כמו TSMC ו-SMIC) הנדרשים לייצר בגיאומטריות של 65-22 ננומטר, ובתחום שלה זו לא בעיה.
במפעל הישראלי של מיקרון, כפי ש-Techtime למד לאחרונה משיחה עם המנהל יונתן וונד, כבר החלו לפתח תהליכים שיאפשרו לו לבצע עבודות ייצור גמישות לפי הזמנה, כדי להציל אותו מסגירה. אומנם לא קל לשנות את שיטות העבודה במפעל שהוקם כדי לייצר מוצר אחד, ולהתאימו לעבודות מגוונות, אולם טאואר למדה כיצד לעשות זאת: היא רכשה ממיקרון את מפעל ייצור הזיכרונות והתאימה אותו לקווי המוצר הגמישים שלה.
האסטרטגיה ארוכת הטווח של טאואר היא להגדיל את קיבולת הייצור על בסיס גלובלי. רכישת Fab-12 תסייע להגדיל את קיבולת הייצור, אולם משאירה אותה בישראל. לחסרון זה יש יתרונות משלימים. מיקרון הקציבה למפעל שנתיים עד לסגירתו. כלומר היא יכולה להבטיח הזמנות ייצור במשך שנתיים (כפי שעשתה כשמכרה לטאואר את המפעל היפני), עד שישתלב במערך הייצור של טאואר.
למדינה יהיה משקל
עיסקה אפשרית כזו מהווה מנוף מצויין לקבלת סיוע ממשלתי. במקורו, המפעל הוקם על-ידי אינטל וזכה לתמיכה ממשלתית. הוא מעסיקה 1,200 עובדים באופן ישיר, ועוד כ-800 עובדים בקבלנות משנה. חיסול 2,000 מקומות עבודה בדרום הוא דבר שממשלת ישראל אמורה לקבל בשיוויון נפש.
עיסקה שמרכזה יהיה הצלת אלפי מקומות עבודה בדרום וחיזוק מעמדה של חברת סמיקונדקטורס ישראלית המעסיקה גם היא כ-1,200 עובדים, עשויה להיות הצעה שאף ממשלה לא תוכל לסרב לה, ותסייע בהעמת המימון למימושה.
גם למיקרון יש אינטרס שטאואר תקנה את המפעל. כיום היא מחזיקה ב-6% ממניות טאואר ומהווה את אחת מהלקוחות החשובות של טאואר. עיסקה כזו תקל עליה לצאת בכבוד מההשקעה, היא תהיה קלה יחסית לביצוע בזכות הקשרים ההדוקים שבין שתי החברות, והצלחתה היא אינטרס שווה של שני הצדדים.
וגם במקרה הגרוע ביותר, אם לא תהיה עיסקה כזו או אחרת, כדאי למנהלי Fab-12 להיפגש עם מנהלי טאואר כדי ללמוד מנסיונם. טאואר-ג'אז לא נולדה מהאוויר. היא קמה לאחר שחברת נשיונל סמיקונדקטורס החליטה לסגור את מפעל הייצור הקטן שהקימה במגדל העמק. מנהלי המפעל לא השלימו עם הגזירה ורכשו את המפעל מהחברה האמריקאית באמצעות מימון שקיבלו מהחברה לישראל. האם גם הפעם ניתן יהיה לחזור על המהלך?
פורסם בקטגוריות: דעות , השקעות והון סיכון , חדשות , ייצור וקבלנות משנה , סמיקונדקטורס , תעשייה ישראלית
כתבות נוספות העשויות לעניין אותך
