תעשיית הייצור הישראלית מאבדת 3,000 משרות בחודש האחרון

24 דצמבר, 2012

רק ממשלה נחושה יכולה להסיר את סימני השאלה מעל קיומם של מפעל מיקרון בקרית-גת, מפעל סנמינה בלוד ומפעל הייצור של פלקסטרוניקס באופקים. תחושת ההחמצה נעוצה בעובדה שפרוייקט ההצלה אינו מסובך ואפילו לא יקר מדי

רוב המועסקים בתעשיית הייצור האלקטרוני מתגוררים באזורי הפריפריה

EMS ISRAELהחודש האחרון היה קשה לתעשיית האלקטרוניקה בישראל. לאחר הקיצוצים הדרמטיים במרכזי הפיתוח המקומיים של פריסקייל וטקסס אינסטרומנטס, הודיעה חברת מיקרון על הכוונה לסגור את מפעל ייצור הזיכרונות בקרית-גת. שבוע לאחר מכן נודע שסנמינה מתכננת לסגור במרץ 2013 את מפעל ההרכבות האלקטרוניות בלוד, ואז פירסם גלובס ידיעה מפתיעה: הממשלה מסרבת לספק ביטוח סחר חוץ לפרוייקט של ECI, שבקיומו תלויות משרותיהם של 600 עובדים מהמפעל של פלקסטרוניקס באופקים.

מדובר בסיכוי לאבד כ-3,000 מקומות עבודה לפחות בתעשיית ליבה האחראית לכמחצית מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל, שכן בסנמינה ובפלקסטרוניקס מועסקים היום כ-1,000 עובדים, ובמיקרון מועסקים כ-2,000 עובדים. ההפתעה הגדולה ביותר ברצף המהלומות הללו שהיא שהן לא הצליחו לעורר בהלה, תחושת אי-נוחות או דחיפות כלשהיא במוסדות השלטון – משרדי התמ"ת, האוצר או ראש הממשלה.

בשיחות ש-Techtime ניהל בשבועות האחרונים עם מנהלים בכירים בתעשייה הם הביעו בעיקר ייאוש. מנהל בכיר אחד שבעבר ניפגש עם השרים הבכירים כדי להסביר להם את חשיבות תעשיית האלקטרוניקה, סיפר בגילוי לב שאין טעם לחזור ולדבר עם גורמי ממשל. "ניפגשנו, דיברנו ושום דבר לא נעשה".

גם כאשר התעשייה נוקטת יוזמה ומשאירה למדינה רק את המשימה הזעירה להשלים אותה, דבר לא נעשה. אחד מפרוייקטי הדגל של יהודה זיסאפל כשהיה נשיא איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, היה פרוייקט איתור תלמידים מוכשרים מהפריפריה, השלמת חינוכם ושיבוצם בלימודי הנדסה גבוהים. למרות הצלחת הפרוייקט, הוא לא נהנה מהסיוע המובטח בתקציבים שהמדינה הבטיחה. כשסיים את כהונתו לפני כחצי שנה, אמר בייאוש, "ההייטק הישראלי קפוא. בעולם ממשיכים להעריך אותנו, וחברות בינלאומיות משקיעות בישראל; אבל בארץ הממשלה ממשיכה להתעלם מהענף".

הקיפאון הזה הוא תוצאה של עשור אבוד שבמהלכו קוצצו תקציבי המדען הראשי במשרד התמ"ת, עשור שבו נעצרו תקציבי מימון של האקדמיה ושבו המדינה לא נקטה בשום פעילות שנועדה להקל על התעשייה המקומית להתמודד עם ההשפעות המשתקות של שער השקל הגבוה.

עד כמה הבעיה חמורה? ניתן לבדוק אותה משתי זוויות שונות הממחישות את המתחולל בישראל: מרכזי הפיתוח הזרים, והיקף הייצור האלקטרוני. בעשור האחרון התחולל מעבר ידע בהיקף רחב מימדים שהגיע לכך שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדקה את הנושא ופירסמה הערכה שלפיה יותר ממחצית מתקציבי המו"פ האזרחיים בישראל מושקעים במרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות. פירוש הדבר שלאחר יותר מ-15 שנה של אקזיטים מעוררי התפעלות, רוב הידע הישראלי נמצא בידיים זרות, וגלגלי הייצור שהוא מניע מסתובבים במקומות אחרים בעולם.

הלקח האחרון של TI ומיקרון מלמד עד כמה קל להנהלות זרות לסגור פעילויות מקומיות. במלים אחרות, מרכזי פיתוח זרים אינם יכולים להיות בסיס להצמחת תעשיה מקומית ברת-קיימא. מנגד, קיימת תעשיית הייצור האלקטרוני המקמית. להערכת גורמים בתעשייה, היא מעסיקה כיום כ-1,000 עובדים, רובם בפריפריה בדרום הארץ ובגליל.

בשנים האחרונות, בעקבות הירידה במספר חברות הסטארט-אפ היצרניות, מעבר הייצור לסין ושער השקל הגבוה, נמצאת התעשייה הזו בירידה מתמדת. חלק מההערכות של מנהלים בתעשייה היא שהיא איבדה כ-20% מהיקפה בחמש השנים האחרונות. הערכות אחרות מציינות התכווצות בשיעור של כ-7%-8% בשנה. חברות הייצור מרגישות היטב את המציאות החדשה: הן נאבקות על הזמנות ייצור קטנטנות, העוברות לחו"ל כאשר מתחיל ייצור המוני משמעותי.

אם הממשלה לא תתעשת ותסייע להצלת מפעלי סנמנינה לוד ופלקסטרוניקס אופקים, תאבד התעשייה הזו רק החודש עוד 1,000 מקומות עבודה. הבעיה אינה רק במספר המועסקים: התכווצות תעשיית הייצור המקומית, מקטינה את מספר החברות המקומיות הנכנסות לתחום הייצור ונוצר מעגל קסמים אשר רק מעצים את המשבר בתעשייה.

האמת היא שלאור הידע העצום שניצבר בישראל ב-30 השנים האחרונות, ולאור העובדה שישראל אינה מדינה גדולה, קל מאוד לבצע שינוי כיוון. הגדלה סבירה של תקציבי מרכז ההשקעות וקרן השיווק, תוכניות יצירתיות המאפשרות לחברות ישראליות להתמודד עם שער הדולר המשתק ותמיכה במוסדות המחקר לצורך הגדלת מספר המהנדסים הבוגרים – יכולים להחזיר את התעשייה למסלול צמיחה מואצת במהירות שתפתיע את כולנו. כל מה שצריך הוא שהממשלה תצא מאדישותה.

רוני ליפשיץ, עורך Techtime

Share via Whatsapp

פורסם בקטגוריות: דעות , חדשות , תעשייה ישראלית