הקמפיין הציבורי שנועד ליירט את מערכת כיפת ברזל

27 מרץ, 2013

במהלך ביקורו של אובמה בארץ, עסקה העיתונות העולמית באינטנסיביות בטענות שמערכת כיפת ברזל נכשלה במהלך מבצע עמוד ענן. אלא שבדיקה של חלק מהמומחים המצוטטים בידיעות, מעלה סימני שאלה על אמינות הדיווח

Share via Whatsapp

רוב הנתונים מובאים ככל הנראה ממחקר שבוצע על-ידי חברת Tesla, שהיא קבלנית של משרד הביטחון האמריקאי

מאת: רוני ליפשיץ, עורך Techtime

IRON_DOME

בתחילת החודש (9.3.2013) פירסם ראובן פדהצור מאמר בעיתון "הארץ" שבו הוא מצטט מחקרים הקובעים ששיעור היירוטים של מערכת כיפת ברזל במהלך מבצע "עמוד ענן" היה נמוך בצורה דרמטית מהשיעור הרשמי שפורסם על-ידי מערכת הביטחון. המאמר מצטט מחקרים שנעשו באמצעות בדיקה של סרטונים שהועלו ליוטיוב, ומהם עולה ששיעור היירוט הממשי של מערכת כיפת ברזל היה 5% בלבד, ולא 84% כפי שטוענת מערכת הביטחון.

משרד הביטחון הגיב כעבור שבוע בפוסט באתר הפייסבוק שלו, וטען על הכתבה שמדובר "בתיאוריה אשר בינה ובין ביצועי כיפת ברזל אין דבר וחצי דבר. צר לנו על כך, שגורם המתיימר להציג עבודה מדעית, מבסס תיאוריות על סרטי יוטיוב חלקיים שצולמו על ידי מצלמות חובבים".

נראה היה שהדיון נמוג, אלא שבשבוע שעבר, בדיוק כאשר ישראל הציגה בפני הנשיא אובמה את סוללת כיפת ברזל (שארה"ב משתתפת במימונה), פורסם מאמר נוסף בעיתון ניו-יורק טיימס תחת הכותרת "מומחים מטילים ספק במערכת הישראלית להגנה בפני טילים". הפרסום גרר זרם של פירסומים זהים בכל כלי התקשורת הגדולים בעולם, מהביביסי, וול-סטריט ג'ורנל, האקונומיסט סוכנות UPI ואתרי חדשות בכל העולם. בכל המאמרים מצוטט פדהצור כמקור. אף אחד מכלי-התקשורת שבדקתי לא הגיע אל מקורות המידע הראשוניים עצמם. מכיוון שזה כבר נראה כמו קמפיין מתוזמן, הגיע הזמן לבדוק מה עומד מאחוריו.

בתור עיתונאי טכנולוגי שאינו מתמחה ביירוט טילים, אינני רוצה להיכנס לסוגיות שפדהצור מעלה, כגון האם צורת הפיצוץ שניקלטה במצלמות הסמארטפונים של אזרחי ישראל מבטאת יירוט או השמדה עצמית של המיירט. ראוי רק לומר ששיטת ההשמדה היא אחד מהסודות הכמוסים ביותר של מערכת הביטחון, וקשה להאמין שמומחה היושב בארצות הברית יודע כיצד פועל ראש הקרב הישראלי.

המספרים לא מסתדרים

יכול להיות שמערכת הביטחון הישראלית מגזימה בדיווחים על הצלחת כיפת ברזל, אולם בדיקה שטחית מראה שלא ייתכן שהיעילות של המערכת כל-כך אפסית: עיתון הארץ סיכם את מספר השיגורים לעבר שדרות. במהלך המבצע נורו 140 רקטות לעבר שדרות, ורק 20 מהן התפוצצו בעיר. האם לאחר 10 שנות טיווח החמאס עדיין לא מצליח לפגוע בעיר המרוחקת כמטווחי עין מעזה, או שמשהו עצר חלק מהרקטות?

כל אדם שהיה בארץ במהלך מבצעי עמוד ענן (2011) ועופרת יצוקה (2008), זוכר את ההבדלים: ב-2008 שותקו החיים בדרום לחלוטין. ב-2011 אזרחי אשקלון ואשדוד יצאו לרחוב כדי צלם יירוטים. וכל זאת, למרות שמספר הטילים ששוגר לעבר ישראל היה כפול פי שלושה: 1,506 טילים ב-2011 לעומת 558 ב-2008.

אלא שהסיפור המעניין מאחורי הביקורת על המערכת, נעוץ דווקא במבקרים עצמם. פדהצור מביא את עדותו של פרופ' תיאודור פוסטול, "מדען בעל שם עולמי, המתמחה בנושא הגנה נגד טילים". אכן, פוסטול זכה למוניטין בתוך האדם שניתח צילומי וידאו של ביצועי הפטריוט במלחמת המפרץ (1991) וקבע שהם נמוכים בהרבה מהדיווחים הרשמיים של צבא ארצות הברית.

נכון, ולא נכון…

אולם פוסטול ,פיסיקאי העובד ב-MIT, נשמע קצת ספקני כלפי המסקנות שלו עצמו. בראיון לעיתון הקנדי גלוב אנד מייל, שהתפרסם ב-29 בנובמבר 2012 הוא אמר שהוא מפקפק בנתונים שישראל פירסמה. "אני חושד שהמערכת לא עובדת כל-כך טוב כמו שהישראלים טוענים". הטיעון המרכזי שלו היה שבסרטי הווידאו לא היו עדויות לפיצוץ משני – הוא ציפה לראות פיצוץ של המיירט, ולאחר מכן פיצוץ נוסף של הטיל המיורט.

הבעייה היא ששלושה ימים קודם, בראיון מיוחד למגזין המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), הוא אמר דברים הפוכים: "מערכת כיפת ברזל תיפקדה בצורה טובה מאוד – הרבה יותר טובה מהציפיות של אלה שבנו אותה. זהו הישג מעורר השתאות – אני חושב שאפילו מתאים להשתמש בביטוי הישג פלאי – היכולת לפגוע ברקטות האלה ברמת האמינות שהם הפגינו".

התמונה עוד יותר מסתבכת כאשר בודקים מי הוא "מדען הטילים" השלישי שפדהצור מצטט, ומסתיר אותו תחת ההגדרה "ד', מדען שעבד עד לאחרונה ברייתיאון (יצרנית טילי הפטריוט)". הכתבה שפורסמה בניו-יורק טיימס רומזת שמדובר במחקר הבולט ביותר שנערך לאחרונה על ביצועי כיפת ברזל, ואשר נעשה על-ידי ריצ'רד לויד (Lloyd) שהתמחה בפיתוח ראשי קרב לטילים בחברת Textron האמריקאית ולאחר מכן עבר 10 שנים בחברת רייתאון באינטגרציה של מערכות טילים.

כיום הוא משמש יועץ טכנולוגי בתחום ההגנה בפני טילים של חברת Tesla Labs, שהיא ספקית טכנולוגיות הגנה של משרד הביטחון האמריקאי, ואחד מהלקוחות החשובים שלה הוא אגף ההגנה בפני טילים (MDA) בארצות הברית. ריצ'רד ביצע את המחקר לפי בקשתו של נשיא חברת Tesla, ג'ורג' סטייק (Stejik).

החברה לא מספקת מידע על המחקר: מתודולוגיה, דטהבייס ומסקנות. אולם היא מציעה שני קורסים בתשלום אודות מערכת כיפת ברזל: מחקר על ביצועי המערכת במבצע עמוד ענן, ומחקר על ראש הקרב של המערכת. כלומר מדובר בגוף מסחרי שהוא חלק ניפרד מהקומפלקס התעשייתי ביטחוני האמריקאי אשר מתחרה על אותם תקציבי תוכניות ההגנה בפני טילים – שעליהם מתחרות החברות הישראליות העומדות מאחורי כיפת ברזל, כמו רפאל והתעשייה האווירית.

זה לא אומר שהנתונים שלהם שגויים מהיסוד, זה רק צובע את מסקנותיהם באור נוסף, שלא הואר בדיווח של עיתון הארץ. בשורה התחתונה: נתוני מחקר שאין להם מקור ייחוס (פדהצור שילב נתונים משלושה מחקרים שונים מבלי להסביר איזה נתונים שולבו עם איזה נתונים ומהיכן הגיע כל נתון), שהם נשארים חסויים ברובם, שאינם זמינים למבקרים ושאינם כוללים פירוט ההנחות שלפיהם הם נבדקו – הם חסרי ערך – אם לא מניפולטיביים. 

פורסם בקטגוריות: דעות , חדשות , תעופה וביטחון , תעשייה ישראלית