מתי אנשי ההייטק ייצאו לרחוב וישרפו מעגלים מודפסים?
12 מאי, 2013
בימים כאלה צריכים אנשי ההייטק לשנות מהרגלם. ללמוד כיצד מייצרים מחאה יעילה ואפקטיבית. אפילו קולנית. להפשיל את שרוולי הבגדים האנטי-סטטיים מהחדר הנקי, ולצאת לרחוב עם מקלדות, מלחמים ומעגלים מודפסים. כי בלעדי התעשייה הזו אין לישראל סיכוי
האם מישהו מעלה בדעתו שיש בדרום הארץ מפעל ש-1,800 עובדיו עומדים בפני פיטורים המוניים, והם לא יוצאים לרחוב? כן, זה מפעל הייצור של מיקרון בקרית-גת
רוני ליפשיץ, עורך Techtime
המחאה החברתית של השנתיים האחרונות היא אחת מההפתעות הגדולות של החברה בישראל. ביום שבו דפני ליף הקימה את אוהל המחאה שלה בשדרות רוטשילד אף אחד לא האמין כי הציבור הישראלי יפרוץ לרחוב ויצליח לגייס מיליון מפגינים עבור משהו שאינו קשור לדת או לסכסוך הישראלי פלשתינאי.
גם ההפגנה במוצאי שבת היתה הפתעה. האמונה הכללית היתה שהמחאה מתה והציבור הישראלי חזר אל שנת החורף הארוכה שלו. אולם בין כל ההפתעות הללו מסתתרת עוד הפתעה, סמויה מן העין בגלל היותה כל-כך חרישית. ולהפתעה הזו קוראים שתיקת אנשי ההייטק. האם מישהו מעלה בדעתו שיש בדרום הארץ מפעל ש-1,800 עובדיו עומדים בפני פיטורים המוניים, ואף אחד מהם לא יוצא לרחוב, מזכיר ההסתדרות לא נחלץ להגנתם וראש הממשלה לא מזדעק להצילם?
כן, קוראים לו מפעל הייצור של מיקרון בקרית-גת. בניגוד לעובדים הפרועים של רשות הנמלים, חברת אל-על וארגונים לוחמניים אחרים, עובדי מיקרון לא מתפרנסים מהיותם מונופול, וגם לא נוהגים לסגור כבישים ולהבעיר צמיגים. כמוהם גם מאות עובדי סנמינה בלוד ומאות עובדי פלקסטרוניקס באופקים, אשר עשויים לאבד בכל רגע את פרנסתם בגלל מחדל של הממשלה, המסרבת לספק ביטוח סחר חוץ לעיסקה שתציל אותם. מדובר בעיסקה מהסוג שבגללו הומצא בכלל כל מנגנון הבסס"ח.
אולם חברות אלה מייצגות רק את קצה הקרחון של המשבר שבגללו עובדי ההייטק הישראלי צריכים לצאת לרחובות ולהשמיע את קולם. שלא תשגו באשליות, תעשיית ההייטק הישראלית אינה תעשייה של ילדים כישרוניים המקבלים ביומם הראשון לעבודה משכורת כפולה מזו של שני הוריהם גם יחד. נכון, יש כאלה. אולם לצידם עובדים עשרות אלפי פועלים בקווי הייצור וההרכבה, חלק גדול מהם בשכר מינימום, שבזכותם הגיעה תעשיית ההייטק הישראלי למעמד מעורר השתאות, שלפיו היא היתה אחראית ליותר ממחצית הייצוא התעשייתי של מדינת ישראל.
אולם כל זה הוא נחלת העבר. מדיניות חסרת אחריות של ממשלה האוהבת לחבק את התעשייה בפומבי ולהגיש לה כתף קרה בחדרי חדרים, מצננת בהתמדה את המנוע הכלכלי והטכנולוגי של מדינת ישראל. מספיק להסתכל בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בגרפים המצורפים) כדי לראות כיצד נשחק חלקו של ההייטק בייצוא התעשייתי של ישראל, וכיצד תנופת הצמיחה הולכת ונבלמת.
המנהלים הבכירים בתעשייה פוכרים בידיהם בחוסר אונים. כאשר יהודה זיסאפל, אחד מהיזמים והתעשיינים החשובים ביותר במדינת ישראל, פרש בשנה שעברה מנשיאות איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, הוא סיפר בייאוש שכל ההבטחות שהאיגוד קיבל מהממשלה לא בוצעו. המסקנה שהוא הגיע אליה היא חסרת פשרות: "ההייטק הישראלי קפא. ב-20 השנים האחרונות לא גדל מספר בוגרי האוניברסיטאות בהנדסה ובמדעים".
וזה לא בגלל שהסטודנטים לא רוצים. האיגוד מצא בפריפריה מספר עצום של סטודנטים פוטנציאליים בעלי כישרון ומוטיבציה, אולם חסרי אמצעים. אלא שהממשלה סירבה להרים את הכפפה ולסייע בקליטתם הכלכלית במוסדות ההכשרה הטכנולוגיים. לא מזמן דיברתי עם מנהל בכיר של חברת ייצור מהגדולות בארץ אשר שוקל לפטר כמה מאות עובדים. שאלתי אותו האם פנה לתמ"ת או למשרד ראש הממשלה כדי למצוא הסדר שיציל את המשרות. "אין טעם", הוא אמר בעייפות. "דיברנו איתם הרבה פעמים ולא יצא מזה דבר".
עכשיו, כאשר לפי הפירסומים בעיתונות נראה שהממשלה מתכננת לקצץ את תקציבו המדולדל של המדען הראשי, שהוא אחד מהגופים המוצלחים בעולם בייצור טכנולוגיה ובהקמת חברות חדשות, התמונה הכללית היא חדה כתער: בין הדרישות של מערכת הביטחון – סליחה אבל הכוונה ברורה – "דרישות" ולא "אילוצים" – לבין התביעות של המחאה החברתית וההגנה המוחלטת של הגופים המונופוליסטיים – אין לתעשיית ההייטק סיכוי.
יכול להיות שבימים כאלה צריכים אנשי ההייטק לשנות מהרגלם. לקרוא היטב את החדשות בעיתונות כדי ללמוד כיצד מייצרים מחאה יעילה ואפקטיבית. אפילו קולנית. להפשיל את שרוולי הבגדים האנטי-סטטיים שלבשו בחדר הנקי, ולצאת לרחוב עם מקלדות, מלחמים ומעגלים מודפסים. כי בלעדי התעשייה הזו אין לישראל סיכוי.
פורסם בקטגוריות: אנשים , דעות , חדשות , תעשייה ישראלית
פורסם בתגיות: featured
