הספינה שטה ללא קברניט – מה הפיל את אלווריון?

21 יולי, 2013

ההסבר היחיד שיכול להאיר את חוסר הניהול הוא מבנה הבעלות של אלווריון. מהדו"ח השנתי של 2011 עולה תמונת בעלות בעייתית: במרץ 2012 החזיקו 58 גורמים שונים במניות אלווריון, ולאף אחד מהם לא היו יותר מ-5% ממניות החברה

Share via Whatsapp

 מבנה הבעלות הפך את אלווריון לספינה המשייטת במים סוערים ללא קברניט

ההתמוטטות של חברת אלווריון (Alvarion) היא אחת מהאכזבות הגדולות של תעשיית ההייטק הישראלית. לרגעים נדמה היה שאלווריון מחליפה את ECI המדשדשת כספינת הדגל של תעשיית התקשורת הישראלית, שבעבר היה חוד החנית של הייצוא הטכנולוגי הישראלי.

כמו בהרבה מקרים, ניתוח בדיעבד יכול לגלות קשיים וכשלים בהתנהלות של חברות. אחת מהטעויות הגדולות ביותר של אלווריון היתה ההתמכרות לאגדת ה-WiMAX. החברה שיצאה מעולם ה-Wi-Fi עם המיזוג של פלאוור ובריזקום הישראליות, אימצה לפני יותר מעשור את טכנולוגיית WiMAX כמנוע הצמיחה שלה.

ALVARION RESULTSבתחילה נראה היה שמדובר בהצלחה מובטחת. טכנולוגיה זו (שחלק משורשיה נעוץ בטכנולוגיה של חברת Runcom מראשון לציון) נועדה לספק תקשורת אלחוטית מהירה למייל האחרון כתחליך לסיבים אופטיים, ותוארה לעתים כ"וויי-פיי על סטרואידים".

אינטל נכנסה לתחום ושיתפה פעולה עם אלווריון בפיתוח שבבי וויי-פיי ובשנת 2007 (שהיתה השנה הטובה ביותר של אלווריון), הסתכמו מכירות אלווריון בתחום ה-WiMAX ביותר מ-70 מיליון דולר: כמעט מחצית משוק ה-WiMAX העולמי באותה שנה.

ההתלהבות גברה כאשר גובש תקן Mobile WiMAX שנראה היה כמתחרה משמעותי לטכנולוגיות התקשורת הסלולריות. מי שהיה היה מנכ"ל אלווריון בשנת 2007, צביקה פרידמן, הגדיר את WiMAX כ"מנוע הצמיחה של אלווריון לשנים הבאות". הביטחון הזה איפשר לאלווריון להתעלם מהצעה מפתיעה שהעלתה חברת NTT DoCoMo היפנית בשנת 2004: תקן תקשורת חדש בשם המשונה  long-term evolution, המוכר כיום לכל בשם LTE.

למרות שבהדרגה קיבל תקן LTE מעמד של תקן מועדף בתעשייה לרשתות הדור הרביעי העתידיות, אלווריון המשיכה לקדם את ה-WiMAX כפלטפורמה מרכזית שתביא אותה אל רשתות הדור הרביעי. ב-2007 העריך פרידמן: "השוק הזה יתחיל להתפתח במחצית השנייה של 2008 וצפוי להגיע להיקף של 10-20 מיליארד דולר בשנה".

אלווריון השקיעה מאמצים רבים להיות ספקית מובילה לשוק הטלקום, ורק בפברואר 2011 הודתה שהשוק ברח לה, כאשר המנכ"ל ערן גורב חשף אסטרטגיה חדשה של יציאה משוק הטלקום אל השוק הארגוני. אלא שבאותה שנה היא כבר היתה עמוק בתוך המשבר.

ALVARIONאלא שזו לא היתה הבעיה היחידה. מעבר לחוסר היכולת למקד את החברה בשווקים חדשים, היא התמודדה עם קשיים תפעוליים שפגעו ביכולת שלה להרים פרוייקטים. עובדים בחברה דיווחו בתיסכול על קשיי התארגנות ותיפעול לקוי. כל אלה מלמדים על בעיה קשה בשרשרת הניהול. במובן מסויים אלווריון הפסיקה להיות חברה מנוהלת והתחילה לפעול כחברה מתנהלת.

איך יכול היות שלאורך רוב זמנו כמנכ"ל החברה המשיך ערן גורב להתגורר בארצות הברית? מדוע הדירקטוריון לא שם קץ לתופעה? ההסבר היחיד שיכול להאיר את חוסר הניהול הוא מבנה הבעלות של אלווריון. מהדו"ח השנתי של 2011, כאשר החברה כבר היתה במשבר אבל ניתן היה עדיין להצילה, עולה תמונת בעלות בעייתית: במרץ 2012 החזיקו 58 גורמים שונים במניות אלווריון, ולאף אחד מהם לא היו יותר מ-5% ממניות החברה.

פירוש הדבר שלאף אחד מהמשקיעים באלווריון לא היתה זכות למנות דירקטור מטעמו ובפועל לא היה בעל שליטה בחברה.

לכל הדירקטורים והמנהלים הבכירים ביחד היו 6.1% ממניות החברה. י"ור הדירקטוריון אמנון יעקובי החזיק ב-1.5% ממניותיה. בסך הכל, 96% ממניות אלווריון הוחזקו בידי גופי השקעה שכתובת הדואר שלהם רשומה בארה"ב. בדו"ח השנתי שלה לשנת 2011, ציינה החברה שאין ביכולתה לדעת אם מדובר בכלל בתושבי ארצות הברית.

 מבנה הבעלות הפך את אלווריון לספינה המשייטת במים סוערים ללא קברניט.

פורסם בקטגוריות: דעות , חדשות , תעשייה ישראלית , תקשורת