הורייזון

התמונות מעזה מסכנות את תעשיית ההייטק

פורסם בתאריך ע"י Techtime

בתמונה למעלה: פעילות כוחות אוגדה 162 ברצועת זה. צילום: דובר צה"ל

מאת: רוני ליפשיץ

הגינויים המגיעים ממדינות אירופה לנוכח הדיווחים על המצב ההומניטרי בעזה, עשויים להפוך במהירות גדולה מאוד למשבר חסר תקדים בתעשיית ההייטק הישראלית. אירופה אינה רק שוק היעד הגדול ביותר של ישראל, אלא גם שותפה מדעית וטכנולוגית מרכזית. השבוע דיווחה סוכנות רויטרס שבמפגש שרי החוץ של האיחוד האירופי שנערך השבוע בבריסל, תמכו 17 מדינות מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, בהצעה של שר החוץ ההולנדי לבצע בחינה מחודשת של הסכם שיתוף הפעולה עם ישראל (Association Agreement) ולבדוק האם ישראל מקיימת את סעיף זכויות האדם בהסכם עם האיחוד האירופי.

מדובר במהלך שהוא הרבה מעבר לאיום משפטי ערטילאי. שכן, במידה והאיחוד האירופי, או אפילו הפרלמנט האירופי, יקבעו שישראל לא פועלת בהתאם לסעיף הזה, ייפקע תוקפו של הסכם ההצטרפות אל תוכנית המו"פ האירופית, Horizon. מדובר בהסכם שיתוף הפעולה הבינלאומי הגדול והחשוב ביותר של ישראל: התוכנית מאפשרת לחברות וחוקרים ישראלים לקיים שיתופי פעולה אסטרטגיים עם שותפים אירופיים בפרוייקטים מדעיים וטכנולוגיים מרכזיים, ומעניקה לה גישה אל הלקוחות באירופה.

כך למשל, בין השנים 2021-2024 הוענקו כ-1.1 מיליארד אירו לחוקרים וחברות ישראליות: 605 חוקרים מהאקדמיה זכו במענקים בהיקף של כ-592 מיליון אירו, 426 חברות תעשייתיות קיבלו כ-323 מיליון אירו, 626 חוקרים וחברות מישראל השתלבו בתוכניות המאגדים בהיקף מצטבר של כ-234 מיליון אירו, ועוד. מאז הצטרפות ישראל לתוכנית ב-1996 בעקבות הסכמי אוסלו, השתתפו בה אלפי חברות ישראליות, והושקעו בארץ מאות מיליוני אירו באמצעות כלים פיננסיים שהועמדו על-ידי הבנק האירופי להשקעות.

ההסכם כולו עומד על שני סעיפי מבוא

ערכם האמיתי של הסכומים האלה גדול בהרבה מערכם הנומינלי, מכיוון שהם ניתנו במסגרת שיתופי פעולה עם חברות אירופיות מובילות, שברוב המקרים הפכו לספקים או ללקוחות של הצד הישראלי. אבל השער הזה, שנפתח בעקבות הסכמי אוסלו, עשוי להיסגר במהירות, בגלל סעיפי היסוד של ההסכם. כך למשל, סעיף המבוא של הסכם הצטרפות ישראל לתוכנית המחקר האירופית, אשר מעניק גם הצדקה וגם תנאי לקיומו, קובע שהוא נחתם "לאור הערכים המשותפים של ישראל והאיחוד האירופי, ולאור החשיבות שהם מייחסים לזכויות אדם ולדמוקרטיה".

הסעיף השני שלו קצר וחד-משמעי: "התנאי לקיום ההסכם הוא שכיבוד זכויות האדם והעקרונות הדמוקרטיים מדריכים את מדיניות הפנים ואת מדיניות החוץ של שני הצדדים". כלומר, כל היתרונות של תוכנית הורייזון נשענים על שני סעיפי-יסוד שבהם ישראל מתחייבת לשמור על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם, בתוך גבולותיה ומחוצה להם. זה עניין של קונסטלציה פוליטית: ברגע שהפרלמנט בבריסל יקבע שישראל לא עומדת בתנאי היסוד – ההסכם כולו מתבטל.

אלא שהפגיעה עשויה להיות מוקדמת בהרבה. מכיוון שההון האירופי הוא ציבורי ברובו – החברות האירופיות הגדולות, קרנות ההשקעה, והגופים הפיננסיים המרכזיים – יברחו כמו מאש מפני מה שעשוי להיתפש בציבור האירופי כתמיכה במדינה האחראית לאסון הומניטרי. בתעשייה כבר מרגישים את הרוח הקרה הזו: קושי גובר לעשות עסקים באירופה וההימנעות המנומסת של מנהלי חברות לבקר אצל הלקוחות והספקים בישראל. במידה ושרי החוץ האירופית יתניעו את מהלך הבדיקה – ישראל עשויה להיזרק מתוכנית הורייזון – ולאבד את השוק האירופי.

 

המהפיכה המשפטית מסכנת את תעשיית ההייטק

פורסם בתאריך ע"י Techtime

המהפיכה המשפטית שמבצעת הממשלה החדשה מעוררת סערה פוליטית עצומה, אולם השפעותיה חורגות מעבר לסוגיה הפוליטית והיא עשויה להתברר כ"גול עצמי" כלכלי בקנה מידה שלא ידענו כמוהו. תעשיית ההייטק העולמית מבוססת על שיתופי פעולה, ואלה מבוססים על אמון הדדי אשר נשען על ערכים משותפים ועל מערכות משפטיות מוסכמות, אשר מעניקות הגנה לכל השותפים. התעשייה הזאת גם בנויה על מימון ציבורי: הן באמצעות תקציבים ממשלתיים של מדינות בעולם, והן באמצעות גופי מימון פרטיים אשר מגייסים הון מהציבור באמצעות הבורסה.

פירוש הדבר שיש מרכיב חזק מאוד של ערכים ושל סנטימנט ציבורי בפעילותה היומיומית של התעשייה. אתמול דיווח האתר "כלכליסט" על שיחה עם מנהל קרן השקעות של חברה אירופית גדולה, אשר הסביר לו: "למרות אהבתי הגדולה לישראל אנחנו לא נשקיע כאן בשלב הזה, לפני שיתבהר הכיוון של הרפורמה במערכת המשפט והחקיקה המפלה. זו הנחיה מלמעלה שנובעת מאותן סיבות שבגללן אנחנו לא משקיעים בטורקיה ובהונגריה".

תוכנית השת"פ הבינלאומי החשובה ביותר של ישראל

ההנחייה הזאת איננה גחמה של הנהלה אידיאליסטית, אלא נובעת ממרכיב מרכזי בהסכמי שיתוף הפעולה של ישראל עם האיחוד האירופי. ההמחשה הבולטת ביותר לזה היא הסכם ההצטרפות של ישראל אל תוכנית המחקר והפיתוח האירופית, שנחתם בשנת 1996. מדובר בהסכם שיתוף הפעולה הבינלאומי הגדול והחשוב ביותר של ישראל: בין השנים 2014-2020 קיבלו 2,045 חוקרים וחברות ישראליות מענקים בהיקף של כ-1.3 מיליארד יורו. בנוסף, הושקעו בחברות ובקרנות ישראליות עוד 550 מיליון אירו באמצעות כלים פיננסיים שהועמדו על-ידי הבנק האירופי להשקעות.

ערכם האמיתי של הסכומים האלה גדול בהרבה מערכם הנומינלי, מכיוון שהם ניתנו במסגרת שיתופי פעולה עם חברות אירופיות מובילות, שברוב המקרים הפכו לספקים או ללקוחות של הצד הישראלי. אבל השער הזה, שנפתח בעקבות הסכמי אוסלו, עשוי להיסגר במהירות, בגלל סעיפי היסוד של ההסכם. כך למשל, סעיף המבוא להסכם, אשר מעניק גם הצדקה וגם תנאי לקיומו, קובע שהוא נחתם "לאור הערכים המשותפים של ישראל והאיחוד האירופי, והחשיבות שהם מייחסים לזכויות אדם ולדמוקרטיה".

עתיד ההסכם תלוי באווירה הציבורית

הסעיף השני שלו קצר וחד-משמעי: "התנאי לקיום ההסכם הוא שכיבוד זכויות האדם והעקרונות הדמוקרטיים מדריכים את מדיניות הפנים ואת מדיניות החוץ של שני הצדדים". במידה ותושלם המהפיכה שמוביל שר המשפטים יריב לוין, החל מהחלשת בית המשפט העליון, עבור למינוי פוליטי של שופטים וכלה בביטול העצמאות של היועצים המשפטיים, יכולות להתעורר שאלות קשות בפרלמנט האירופי, ברגע שהוא יחליט לדון בשאלה האם ישראל עומדת בתנאי הזה של ההסכם.

זה עניין של קונסטלציה פוליטית: ברגע שהפרלמנט בבריסל יקבע שישראל לא עומדת בתנאי היסוד – ההסכם כולו מתבטל. אלא שהפגיעה עשויה להיות מוקדמת בהרבה. מכיוון שההון האירופי הוא ציבורי ברובו – החברות האירופיות הגדולות, קרנות ההשקעה, והגופים הפיננסיים המרכזיים – יברחו כמו מאש מפני מה שעשוי להיתפש בציבור האירופי כתמיכה במדינה לא דמוקרטית. הרבה לפני שחברי הפרלמנט יקבעו זאת באופן רשמי. אם תושלם המהפיכה המשפטית, ישראל תיאלץ לעבוד קשה כדי לשכנע את הקהילייה האירופית שהיא עדיין מדינה דמוקרטית כפי שאירופה מבינה את המושג הזה. אחרת התעשייה תאבד את השוק האירופי.