[בתמונה: מישל ג’ונסטון הולטהאוס. קרדיט: אינטל]

אתמול הודיעה אינטל על שורת מינויים ושינויים בהנהלה הבכירה, שבמסגרתם נפרדה מהבכירה הוותיקה מישל ג’ונסטון הולטהאוס – אחת הדמויות המזוהות ביותר עם החברה בשלושת העשורים האחרונים.

הולטהאוס נחשבת לדמות מיתולוגית לא רק בשל הוותק הנדיר שלה בעולם השבבים, אלא גם משום שהייתה הפנים של אינטל מול הלקוחות הגדולים ביותר בשוק המחשוב האישי – מחברות כמו HP ודל ועד יצרניות ומפיצים קטנים.

כראש קבוצת המוצרים ו-CCG, היא החזיקה בקשר הישיר עם התחום שהחזיק את אינטל בלב התעשייה. במשך הקריירה שלה הפכה הולטהאוס לאחת הנשים הבכירות ביותר בתולדות אינטל, תופעה חריגה בסביבה ניהולית גברית מובהקת. היא הייתה שותפה לצמתים היסטוריים – מהמאבקים מול AMD בשוק ה-PC, דרך המעבר לדורות חדשים של מחשבים ניידים ועד למשבר ההחמצות בתהליכי הייצור המתקדמים.

בתקופה קצרה, לאחר עזיבת המנכ"ל הקודם פט גלסינגר, כיהנה גם כמנכ״לית זמנית, צעד שהפך אותה למועמדת טבעית להנהגת החברה. אף שלא זכתה במינוי הקבוע, עצם הצבתה בחזית בתקופת משבר חיזקה את מעמדה. בתוך אינטל עצמה היא סימלה את ה-"Intel Way" – התרבות הארגונית המוכרת שהטמיעו המייסדים אנדי גרוב ורוברט נויס. עובדים ולקוחות ראו בה סמל לנאמנות, למשמעת ביצועים ולקרבה לשטח, מעין זיכרון חי של "אינטל של פעם".

עזיבתה מסמלת לא רק חילופי דורות, אלא גם התרחקות מסוימת מהשורשים ההיסטוריים של החברה. הסיבות לעזיבתה אינן מוצהרות, אך קל להניח כי מינויו של ליפ-בו טאן למנכ״ל חיצוני אותת על שינוי כיוון – והבהיר שהדור הבא של הנהגת אינטל ייבנה סביב שמות חדשים. גם התמקדות החברה בפעילות פאונדרי ובתחום הענן, לצד ירידה יחסית במרכזיות המחשוב האישי, תרמה לכך שמעמדה נשחק. כך או כך, פרישתה של הולטהאוס חותמת פרק באינטל, ומשאירה חלל שאותו יהיה קשה למלא.