מה ישראל צריכה לעשות כדי להיות שחקן מוביל בהיתוך גרעיני

23 אוקטובר, 2026

דוח משרד האנרגיה מציע להשקיע עד מיליארד שקל בבניית תעשיית ספקים להיתוך. שתי החברות הישראליות בתחום ממחישות את הפוטנציאל — ואת הפערים בדרך למימושו

[בתמונה: פלזמת מימן שנוצרה בשדות המגנטיים של מערכת C3. מקור: nT-Tao]

יוחאי שויגר

ישראל מחזיקה ביכולות טכנולוגיות שעשויות להפוך אותה לספקית חשובה בתעשיית ההיתוך הגרעיני העולמית, אולם רבות מהן עדיין אינן מתורגמות למוצרים שחברות ההיתוך יכולות לרכוש. זהו אחד הממצאים המרכזיים בדוח אסטרטגי שפרסם משרד האנרגיה והתשתיות להערות הציבור, המציע לחבר בין התעשיות הביטחוניות, חברות הטכנולוגיה, האקדמיה ותשתיות המחקר כדי לבנות לישראל מקום בשרשרת האספקה המתהווה.

המסמך, שנערך בידי ד"ר שחר דולב וגובש באגף תכנון מדיניות ואסטרטגיה וביחידת המדען הראשי, מציג שלוש חלופות: הרחבת הפעילות הקיימת בהשקעה של 50–100 מיליון שקל; הקמת מרכז לאומי למחקרי היתוך בהשקעה של חצי מיליארד עד מיליארד שקל בחמש עד שבע שנים; ותוכנית לאומית רחבה בהיקף של מיליארד עד שני מיליארד שקל, ללא עלות מתקן הדגמה. החלופה האמצעית היא המומלצת. מדובר בהצעת מדיניות, שטרם הפכה לתוכנית ממשלתית מאושרת ומתוקצבת.

ההיגיון הוא להתמקד בנישות שבהן ישראל יכולה לפתור בעיות למפתחי כורים ברחבי העולם. אף שהיתוך טרם הבשיל לייצור חשמל מסחרי, חברות כבר רוכשות ציוד למתקני ניסוי ופיילוט. הדוח מזהה חלון הזדמנויות להשתלב כספקיות לפני שיתבססו קשרי הרכש והסטנדרטים התעשייתיים.

שתי חברות, ומבחן מציאות לשרשרת האספקה

בישראל פועלות שתי חברות ליבה בתחום: nT-Tao, המפתחת כור קומפקטי, ו־FusionMantle, המפתחת מערכת חיונית למעגל הדלק. פעילותן ממחישה כיצד החוסרים שמזהה הדוח משפיעים על הפיתוח בפועל.

nT-Tao, שמשרדיה בהוד השרון, מפתחת מערכת המיועדת בעתיד לספק 10–20 מגה־וואט ממתקן בגודל מכולה בקירוב, עבור תעשייה, מרכזי נתונים ואתרים מרוחקים. החברה משלבת מבנה כליאה מגנטית מסוג סטלרטור עם חימום מהיר באמצעות מערכת הספק פולסית. לפי הדוח, בינואר 2026 החלה לפעול מערכת הניסוי C-3, בתוך חודשיים מתחילת הרכבתה. עם זאת, החברה טרם הדגימה רווח אנרגטי מדעי.

אחד האתגרים שלה הוא מכל ואקום קרמי בעל תכונות מיוחדות, הנדרש למנגנון החימום. בדיקות עם ספקים ישראליים לא הניבו פתרון מתאים, והחברה פנתה לגורמים בגרמניה ולקיוסרה היפנית. גם רכיבי הספק לפולסים עתירי הספק נרכשים באירופה. אלו דוגמאות לפער בין מומחיות ישראלית בתחומים משיקים לבין זמינותו של רכיב המתאים לדרישות היתוך.

FusionMantle, בהובלת פרופ' ישי פומרנץ מאוניברסיטת תל אביב, מתמקדת ב"שמיכת הדגירה": מעטפת המקיפה את אזור הפלזמה, קולטת את אנרגיית הנויטרונים כחום, מגינה על רכיבי הכור ומייצרת טריטיום — אחד ממרכיבי הדלק במסלול ההיתוך דאוטריום–טריטיום.

מלאי הטריטיום החיצוני מוגבל, ולכן כורים במסלול זה מתוכננים לייצר בעצמם את הדלק הדרוש להמשך פעילותם. החברה מבקשת לענות על צורך שמפתחי הכורים יצטרכו לפתור בדרך לתחנת כוח. היא משלבת מומחיות בחומרים קרמיים עם ידע בניהול חום של יוצאי BrightSource, מתחום האנרגיה התרמו־סולארית. אולם גם כאן חסרה תשתית מקומית לאימות המערכת בתנאי הקרינה הרלוונטיים.

מהתעשייה הביטחונית לכור: נדרשת התאמה

הדוח מזהה בתעשיות הביטחוניות מאגר יכולות משמעותי: לייזרים ואופטיקה, מגברי RF, אלקטרוניקת הספק, חומרים עמידים ובקרה בזמן אמת. הידע שנצבר במערכות יירוט בלייזר עשוי לתרום לפיתוח מקורות לייזר יעילים, מערכות קירור ואופטיקה להיתוך אינרציאלי. יכולות מכ"ם והספק עשויות להשתלב במערכות לחימום פלזמה.

אולם ההסבה אינה אוטומטית. לייזרים ליירוט פועלים באופן רציף, בעוד שהיתוך אינרציאלי דורש פולסים רבי אנרגיה. גם מומחיות במגברי RF למכ"ם אינה שקולה ליכולת לייצר ג'ירוטרונים — מקורות מיקרוגל בתדרים ובהספקים גבוהים לחימום פלזמה. באוניברסיטת אריאל קיים ידע מחקרי בתחום, אך אין בישראל ייצור תעשייתי מתאים.

בפועל, המיפוי לא מצא ספקית מסחרית ישראלית, מעבר לחברות הליבה, בעלת פעילות מוצהרת בהיתוך, למעט פרויקט מחקר ברפאל. כדי לגשר על הפער מוצעת הקמת שניים עד שלושה מאגדים טכנולוגיים, במימון ציבורי־פרטי, ותמיכה המותנית באבני דרך הנדסיות.

המחסור הוא גם באנשים. הדוח מתאר קהילה הנשענת על חוקרים בודדים, רבים מהם אמריטוסים, ומחסור במסלולי הכשרה ייעודיים. לצד פיזיקאי פלזמה נדרשים מהנדסי הספק וחומרים, טכנאים, רתכי ואקום ואנשי ייצור מדויק.

שורק, והסיכון להישאר תלויים באחרים

לתלות בספקים זרים יש גם משמעות גיאופוליטית. הדוח מצביע על מגבלות סחר בחומרים ובציוד דו־שימושי, ועל סירובי מכירה ועיכובים שחוו חוקרים בישראל. החשש הוא שעם התבגרות הענף תתקשה ישראל להשיג רכיבים, דלק וטכנולוגיות, ואף לרכוש כורים. זו הערכת סיכון אסטרטגית, ולא מגבלה גורפת שכבר נקבעה.

השתלבות כספקית של טכנולוגיה חיונית עשויה לחזק את מעמדה כשותפה. אחד הנכסים המוצעים לכך הוא מאיץ SARAF במרכז למחקר גרעיני שורק. הנגשתו לחברות ולאקדמיה עשויה לאפשר בדיקות חומרים ומדידות, ולמשוך שיתופי פעולה בינלאומיים.

עם זאת, הדוח מדגיש כי סביבת הנויטרונים שהוא מספק כיום אינה מחליפה את כל ניסויי האימות הנדרשים לכורי דאוטריום–טריטיום. בתרחיש הרחב מוצעת השקעה של 200–300 מיליון שקל בשדרוגו ובהרחבתו, בכפוף לבדיקת היתכנות, לצד התאמת תשתיות לייזר וחומרים.

המבחן המעשי יהיה ביכולת לתרגם את ההשקעה למוצרים מוסמכים, גישה למתקני ניסוי וחוזי אספקה. הדוח ממליץ להתחיל בקבוצה ממוקדת של 15–20 חברות ולחברן למפתחי כורים בינלאומיים — צעד שיכול להפוך יתרון טכנולוגי אפשרי לפעילות תעשייתית.

פורסם בקטגוריות: חדשות

פורסם בתגיות: nT-Tao , היתוך גרעיני , משרד האנרגיה