כטב"מי LUCAS של צבא ארה"ב. אימצה את תורת הלחימה האיראנית. מקור: US Army

אחד מכלי הנשק המפתיעים ביותר במלחמה הנוכחית באיראן הוא הכטב"ם המתאבד LUCAS של צבא ארצות הברית, אשר נכנס לשירות רק בחודש ספטמבר 2025, וכבר משפיע על מהלך המלחמה. הכטב"ם הזה הוא יוצא דופן: מדובר בעצם בהעתק האמריקאי של הכטב"ם האיראני שאהיד (Shahed 136), אשר איראן חשפה בשנת 2021 ומיד לאחר מכן סיפקה אותו לרוסים בכמויות גדולות כדי לסייע למאמץ המלחמתי שלהם באוקראינה. כיום הרוסים מייצרים אותו בעצמם תחת השם Geran-2.

בחודש יוני 2025 חשפה ארצות הברית את הכטב"ם החדש  Low-Cost Uncrewed Combat Attack System) LUCAS). ביולי 2025 החליט שר ההגנה על הצטיידות מואצת, וכבר בדצמבר 2025 הודיע פיקוד מרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM) על הקמת כוח משימה ייעודי להפעלתו (Task Force Scorpion Strike – TFSS), ופריסת גדוד מבצעי ראשון במזרח התיכון. לפני 10 ימים, עם תחילת המתקפה הישראלית אמריקאית על איראן, פירסם CENTCOM הודעה מיוחדת: "לראשונה בהיסטוריה הפעיל TFSS כטב"מי תקיפה מתאבדים. כלים זולים אלה פותחו על-פי השאהיד האיראני ומיוצרים בארצות הברית".

מטרת האימונים הפכה לכלי נשק

כיצד קרה שארצות הברית מעתיקה תכנון איראני ומייצרת אותו? והאם התכנון הוא בככלל איראני או ישראלי? נתחיל בארה"ב. מאחורי כטב"מי התקיפה הזולים האלה עומדת חברת Spektreworks מפניקס, אריזונה. הפנטגון ביקש ממנה לפתח פלטפורמת אימונים שתאפשר לצוותי נ"מ להתאמן על הפלת כטב"מי תקיפה. כדי לסייע לה בפיתוח הפלטפורמה, החברה קיבלה לידיה כטב"ם שאהיד איראני שנתפש באחת מזירות הלחימה במזרח התיכון. החברה ביצעה בדיקה מקיפה של התכנון האיראני. כדי לספק חוויית אימון אותנטית, היא ביצעה הנדסה לאחור (Reverse-engineering) וייצרה גרסה אמריקאית של הכטב"ם האיראני. לא במקרה היא העניקה לו את השם FLM-136, כדי לרמוז על מקורו האיראני (Shahed 136).

כטב"ם האימונים FLM-136 (מימין, באדיבות Spektreworks), וכטב"ם המקור שאהיד 136 האיראני (ויקיפדיה)

מדובר בפלטפורמה קטנה במשקל של כ-80 ק"ג המצויידת במנוע בעירה פנימית אחורי קטן וזול המעניק לה טווח טיסה של קצת יותר מ-800 ק"מ במהירות של 130-140 קמ"ש. היא נושאת חימוש במשקל של עד 20 ק"ג ויכולה לגמוע את המרחק המכסימלי שלה בתוך 6 שעות טיסה. הדגם הזה השיג את אחת מהמטרות החשובות ביותר שלו: מחיר זול מאוד. המודל היה כל-כך מוצלח, שצבא ארה"ב החליט להצטייד בו כאמצעי לחימה, ולא רק כפלטפורמת אימונים. למחיר היה משקל מכריע בהחלטה הזו, שכן הוא מאפשר שיגור מאות ואלפי כלי טיס אשר מייצרים אפקט של הטעייה בלבול והלם, ועל-ידי כך לשבור את מחסום הא-סימטריה המאפיין את העימות בין צבאות מתוחכמים כמו צה"ל וצבא ארצות הברית, לבין יריביהם.

המודל של ספינות ליברטי

בראיון לבטאון צבא ארה"ב, הסביר מנהל תחום הניסויים במשרד המלחמה, קולונל ניקולס לאו, שבהשראת מודל הייצור ספינות ליברטי (Liberty Ship) שאיפשר לייצר במהירות אלפי ספינות מטען במהלך מלחמת העולם השנייה, הכוונה היא ש-LUCAS ימלא תפקיד דומה בעידן הלחימה החדש. “יש נקודת מחיר שבה אנחנו רוצים לייצר מספר גדול של מערכות כאלה בקצב מהיר. לא מדובר ביצרן יחיד: המערכת מתוכננת לעבור למספר יצרנים שונים כדי שתיבנה בכמויות גדולות".הגרסה הקרבית שונה במעט מגרסת האימון: היא נושאת ראש נפץ במשקל של 18 ק"ג ומגיעה לטווח של 650-800 ק"מ. הגרסה האמריקאית כוללת יכולת יכולת ניווט וניהול מבוססי AI המאפשרים הפעלה במתכונת של נחיל (Swarm). הפרט החשוב ביותר הוא המחיר: כ-35,000 דולר בלבד (בהשוואה לכ-20,000 דולר שעולה הגרסה האיראנית).

רעיון של התעשייה האווירית

מבקרים חדי עין הבחינו בדמיון הרב שבין השאהיד האיראני לבין מל"ט התקיפה הישראלי הארפי (Harpy) שפותח לפני יותר מ-30 שנה בתעשייה האווירית. כמו מקבילו האיראני, גם הארפי הוא חימוש משוטט בעל כנף דלתא רחבה ומנוע שריפה פנימי אחורי קטן מאוד. שניהם משוגרים באמצעות רקטת האצה הנשמטת ממנו לאחר השיגור ומבצעים טיסה עצמאית לפי נתוני מסלול שהוזנו אליהם מראש, ושניהם ניתנים לשיגור מממשאיות וספינות. אלא שהארפי היה מתוחכם ויקר יותר, מכיוון שמטרתו המרכזית היתה זיהוי קרינה אלקטרומגנטית לצרוך השמדת מערכות מכ"ם.

הצגת הכטב"ם הארפי של התעשייה האווירית בסלון האווירי בפאריס, 2007. מקור: ויקיפדיה

חשוב להדגיש שאין אישור רשמי לההערכות הנפוצות בתעשייה שהשאהיד הוא העתק זול של ההארפי. יחד עם זאת, ההיסטוריה שלו מספקת הרבה מאוד נקודות ממשק שבהן יכלו האיראנים לבצע סוג מסויים של הנדסה לאחור. נתחיל בעיסקה הסינית:  בשנת 1994 ישראל מכרה מל"טי Harpy לסין בעיסקה שיצרה משבר עם ארצות הברית שהביא בהמשך להתפטרות מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון. בלחץ ארצות הברית המל"טים הסיניים לא שודרגו ב-2004 (לפי תנאי החוזה). מאוחר יותר התפרסמו ידיעות שלפיהן סין ביצעה להם "הנדסה לאחור" ופיתחה גרסה משלה בשם ASN-301.

ההארפי נמצא בשימוש בצבאות שונים, בהם צבאות הודו, מרוקו, טורקיה ואזרבייג'ן (הגובלת באיראן), שהשתמשה בו בקרבות בינה לבין ארמניה. במהלך הלחימה התפרסמו דיווחים שונים על מל"טים שסטו מהמסלול או הופלו. הקשרים הצבאיים ההדוקים בין סין לאיראן ואובדן כלים באזרבייג'ן יכולים להסביר כיצד עבר ידע תכנוני מהמל"ט הישראלי שהיה אז ראשון מסוגו בעולם, אל המל"ט האיראני. יחד עם זאת, כדי להעתיק את הקונספט הישראלי, לא צריך לבצע הנדסה מלאה לאחור: המאפיינים המרכזיים שלו, כמו כנף דלתא רחבה, טיסה איטית לטווח גדול, מנוע דוחף אחורי קטן ושיגור ממכולות באמצעות רקטת האצה – ניתנים להעתקה גם ללא הנדסה לאחור.

תורת לחימה ישראלית ותורת לחימה איראנית

קיימים גם הבדלים בולטים בין שתי הפלטפורמות: ההארפי הישראלי משתמש במנוע וונקל מתוצרת אלביט שהוא יעיל מאוד ושקט מאוד, אבל יקר לייצור. השאהיד האיראני מבוסס על מנוע בוכנה קטן, זול ורועש. הוא כל כך זמין שניתן לרכוש אותו בכל העולם בחנויות מקוונות של חלקי טיסנים.

ההבדל הגדול ביותר הוא במערכות האוויוניקה: בעוד שהארפי הישראלי מחפש מקורות קרינה ספציפיים ויודע לנווט אליהם (במידה והוא לא מאתר את המכ"ם הוא מסוגל לבטל את המשימה), השאהיד האיראני מצוייד במערכת "אוויוניקה לעניים": מזינים אליו נקודת ציון, והוא טס אליה באמצעות מערכת GPS. בשורה התחתונה: ההבדלים בין השניים הם יותר בתורת הלחימה מאשר בטכנולוגיה. במובן הזה, ה-LUCAS האמריקאי אימץ במלואה את תורת הלחימה האיראנית.