להק הלוויינים של הטכניון ישוגר לחלל בסוף 2018
14 יוני, 2018
שלושת הננו-לוויינים ישוגרו על-גבי משגר PSLV ההודי. הלוויינים ידגימו טיסה אוטונומית במבנה מבוקר בגובה של כ-600 ק"מ. הם יבחנו טכנולוגיות ישראליות חדשות ושיטות חדשות לאיכון המיקום של משדרים ליישומי חיפוש והצלה
הטכניון נערך לשלבים האחרונים של פרוייקט אדליס-סמסון (Adelis-SAMSON) שבו ישוגרו שלושה לוויינים זעירים במתכונת קיובסאט (Cubesat) וישמשו לחקר ההתנהלות של לוויינים אשר נעים בחלל במבנה. לקראת השיגור המתוכנן, הוקמה תחנת שליטה קרקעית על-ידי חברת אורביט מנתניה, אשר הקמתה הושלמה השבוע. תחנת השליטה הקרקעית כוללת אנטנת עקיבה S-band מדגם Gaia 100 של אורביט, שהיא בעלת אנטנה בקוטר של 3.7 מטר. האנטנה הוצבה על גג בניין בטכניון ולצדה נבנה מגדל בגובה של 11 מטר שעליו הותקנו אנטנות ה-UHF ו-VHF שיתקשרו עם הלוויינים. המשימה המרכזית של התוכנית, אשר גם נתמכת על-ידי התעשייה, היא להדגים יכולת טיסה אוטונומית של מבנה הכולל מספר לוויינים.
קופסת נעליים חכמה
השיגור עצמו מיועד להתבצע לקראת סוף שנת 2018, כאשר להק הלוויינים ישוגר באמצעות חברת Innovative Solutions In Space ההולנדית, המתמחה בשיגור ננו-לוויינים, על גבי המשגר ההודי PSLV. פרויקט אדליס-סמסון פותח בשנים האחרונות על-ידי צוות חוקרים בראשות פרופ' פיני גורפיל, ראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון, בתמיכת קרן אדליס וסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. הפרויקט נועד להוכיח שלהק לוויינים יכול לטוס במבנה מבוקר במשך שנה במסלול בגובה של כ-600 ק"מ.
במסגרת הפרויקט ישוגרו לחלל שלושה ננו-לוויינים שיטוסו בטיסת מבנה אוטונומית, ללא התערבות אנושית, במרחקים של 100 ק"מ ו-250 ק"מ זה מזה. הלוויינים ישמשו לקליטת אותות מכדור הארץ ולחישוב מיקום מקור השידור למטרות של חילוץ והצלה, איתור וזיהוי, חישה מרחוק וניטור סביבתי. גודלו של כל אחד מהלוויינים 10X20X30 ס"מ (מתכונת 6U במיפרט קיובסאט), בערך כגודלה של קופסת נעליים, ומשקלם הכולל כ-8 ק"ג. התוכנה והאלגוריתמים שינהלו את הטיסה פותחו בטכניון.
ניהוג באמצעות פאנלים סולאריים
הפרוייקט מתבצע בשיתוף עם תעשיות החלל בישראל וכולל מספר פיתוחים ישראלים ייחודיים: בהם מערכת הנעה של רפאל המבוססת על גז קריפטון, שתהיה הראשונה מסוגה בעולם שתטיס לוויין זעיר. המקלט הדיגיטלי פותח על-ידי אלתא ומערכת בקרת ההכוון פותחה במפעל מב"ת של התעשייה האווירית בשיתוף עם חוקרי הטכניון. בנוסף למערכת ההנעה, יצברו הלוויינים אנרגיה דרך פאנלים סולריים שייפרשו לצדי כל לוויין וישמשו גם ככנפיים שיוכלו לבקר את טיסת המבנה ללא שימוש בדלק, באמצעות התנגדות האוויר באטמוספירה.
על-גבי כל אחד מהננו-לוויינים יורכב מקלט דיגיטלי לקליטת אותות, שיהיה אחד המקלטים המורכבים ביותר שתוכננו אי פעם בננו-לוויין. המערכת לעיבוד המידע על הלוויין והאלגוריתמים שישמרו על המבנה יהיו ראשונים מסוגם בעולם ויתמכו בהפעלה אוטונומית של כמה לוויינים יחד. מערכת התקשורת והניווט תכלול שני מקלטי GPS שישמשו לניווט אוטונומי ומערכות תקשורת שבאמצעותן יתקשרו שלושת הננו-לוויינים זה עם זה ועם תחנת הקרקע. תדר ייעודי ישמש להעברת מידע לכדור הארץ בפס רחב.
ננו-לוויינים משנים את פני תעשיית החלל
"הקרבה בין הלוויינים מציבה אתגר טכנולוגי מורכב מבחינת המעקב אחריהם מכדור הארץ," מסביר פרופ' גורפיל. "מרכז השליטה יאפשר הסטה אוטומטית של אלומת התקשורת בין הקרקע ללוויינים באמצעות סיבוב האנטנות לעבר כל אחד מהלוויינים החולפים מעל התחנה, וכל זאת ללא התערבות אנושית. בעתיד אפשר יהיה לעקוב אחר לוויינים רבים יותר בעת ובעונה אחת". הרעיון של ננו-לוויינים החל באקדמיה ומעורר כיום עניין רב בתעשיית החלל העולמית, עקב יתרונות העלות העצומים בהשוואה ללוויינים המצויים כיום בשוק. לדברי, גורפיל, "אפשר להשוות את מידת החדשנות של ננו-לוויינים למעבר ממחשב אישי דרך מחשב נייד לטלפון סלולרי, המציע הרבה יותר יכולות מאשר המחשב האישי".
כתבות נוספות העשויות לעניין אותך
