חוק מוּר מת – יחי הפער החדש
30 אפריל, 2026
טור אורח: עידן ה-AI לא מבטל את חוק מוּר – הוא מחליף אותו בפער חדש בין כוח חישוב תיאורטי לביצועים בפועל, שבו הרשת הופכת לגורם המכריע
בתמונה למעלה: דודי כהן. צילום: קרינה שלמייב
מאת: דודי כהן, VP Product Marketing בחברת DriveNets
במשך יותר מחצי מאה פעל עולם השבבים בקצב שהוגדר על ידי גורדון מוּר, אחד ממייסדי ענקית השבבים אינטל. מוּר הגדיר בשנת 1965, במה שלימים נודע כחוק מוּר, את קצב הגידול של יכולות העיבוד של שבבים (או, ליתר דיוק, של צפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים במחיר מינימלי), וחזה כי אחת לשנה וחצי עד שנתיים צפיפות זו תוכפל.
במשך עשורים רבים, כאמור, גדלו יכולות השבבים בהתאם לחוק זה. אינטל, אותה ייסד מוּר, הייתה הכוח הדומיננטי בתחום. יכולות השבבים השפיעו ישירות על ביצועי המוצרים הטכנולוגיים – מחשבים, סמארטפונים ועוד – והגידול המהיר ביכולות הגדיר למעשה את "מחזור השדרוג" של מוצרים אלו.
שני אתגרים מרכזיים עמדו בפני המשך קיומו של חוק מוּר. האחד – טכנולוגי: היכולת לדחוס עוד ועוד טרנזיסטורים על פיסת סיליקון מתקרבת לגבולות הפיזיקה. השני – כלכלי: היכולת לייצר שבבים צפופים במחיר יציב מושפעת מעלויות הייצור ומהדינמיקה של היצע וביקוש. ואכן, בשנת 2022 הכריז ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה, על מותו של חוק מוּר – בעיקר בשל האתגר הכלכלי והעלייה בעלויות ייצור השבבים.
העולם שאחרי חוק מוּר
מאז אותה הכרזה, העולם הטכנולוגי השתנה באופן דרמטי. בעוד שחקניות חדשות כמו אנבידיה תופסות מקום מרכזי, ענקיות ותיקות כמו אינטל מתמודדות עם שינויי כיוון עמוקים. אך לא מדובר רק בהחלפת מובילות – אלא בשינוי מוקד: מעוצמתו של שבב בודד לארכיטקטורות של עיבוד מקבילי, המותאמות לעידן ה-AI.
ארכיטקטורות אלו מרחיבות את יחידת העיבוד ממחשב או שרת יחיד למערכים של שרתים, הכוללים עשרות, מאות ואף מאות-אלפי מעבדים. במסגרת זו, פוחתת חשיבות כוח העיבוד של כל מעבד בנפרד, ועולה משמעותית חשיבות הביצועים של המערכת כולה כיחידת עיבוד אחת. במילים אחרות, היכולת של אלפי מעבדים לעבוד יחד על משימה אחת – למשל אימון מודל AI על מאגר נתונים עצום – עולה בהרבה על סכום היכולות של כל מעבד בנפרד.
הפער החדש
הפער המקורי שעליו גישר חוק מוּר היה בין צורכי היישומים, לבין יכולות העיבוד של המעבדים. אלא שבעולם המחשוב המקבילי נוצר פער חדש: בין סכום יכולות העיבוד התיאורטיות של מערך המעבדים, לבין הביצועים בפועל. המקסימום התיאורטי מניח עבודה רציפה של כל המעבדים, אך בפועל חלק גדול מהם עומד חסר מעש (Idle) בחלק גדול מהזמן – לעיתים יותר מ-50%. זאת משום שהם ממתינים למידע ממעבדים אחרים, המועבר באמצעות מנגנוני תקשורת קבוצתית (Collective Communications).
הרשת היא המחשב
תשתיות הרשת הפכו לצוואר בקבוק בביצועי מערך המחשוב מקבילי (המשמש גם לאימון והרצת מודלי AI). ברוב המקרים, המעבדים נקלעים למצב Idle מכיוון שהרשת אינה עומדת בעומס. הרשת קיימת בכל שכבות הארכיטקטורה: מרשת Scale-up המחברת בין מעבדים באותו שרת או ארון (Rack), דרך רשת Scale-out המקשרת בין שרתים ברחבי הדטה סנטר, ועד רשת Scale-across המחברת בין דטה סנטרים שונים. כלומר בעולם שבו כוח העיבוד ממשיך לגדול, וגודל המערכים וכמויות הנתונים צומחים בקצב מעריכי, הרשת נדרשת לספק קישוריות מהירה ואמינה כדי לגשר על הפער בין היכולת התיאורטית לביצועים בפועל.
ה-Ethernet סוגר פערים
כדי להתמודד עם הפער הזה, חוזרת לקדמת הבמה טכנולוגיית Ethernet הוותיקה. אומנם Ethernet בסיסי אינו מתאים לסביבות תובעניות כאלה, אך בשנים האחרונות הוא עבר שדרוגים משמעותיים. השינוי המרכזי נוגע למנגנוני תזמון (Scheduling), המיושמים בקצות הרשת – בכרטיסי הרשת (NIC) – בהתאם להמלצות ה-Ultra Ethernet Consortium, וכן במתגים עצמם (בטכנולוגיות כמו Cell-based Fabric). שיפורים אלו מאפשרים ל-Ethernet לספק אמינות גבוהה במיוחד (אובדן חבילות נמוך עד אפסי) לצד ביצועים מרשימים (רוחב פס גבוה ושיהוי נמוך ויציב).
הטכנולוגיה המשודרגת יושמה תחילה ברשתות Scale-out ואפשרה מעבר מטכנולוגיות ייעודיות כמו InfiniBand, ובהמשך גם ברשתות Scale-across המחברות בין דטה סנטרים. בעתיד הקרוב צפויה טכנולוגיית Ethernet להיכנס גם לרשתות Scale-up (למשל במסגרת יוזמות כמו OCP ESUN). אם מגמה זו תימשך, ייתכן שהפער הנוכחי יצטמצם – ואולי אף יוביל להגדרה של "חוק" חדש, שיתאר את עידן המחשוב הבא.
פורסם בקטגוריות: חדשות , טכנולוגיות מידע , תקשורת