הזדמנות ישראלית בעידן המלחמה הקרה הטכנולוגית

25 מאי, 2026

טור דעה: בזמנים שבהם המזרח והמערב בונים 'חומות סיליקון', שילוב ישראל בברית Pax Silica היא ארוע חשוב. אולם ללא היערכות לאומית לחיזוק תשתיות הייצור המקומי - ההזדמנות הזו תהיה חסרת משמעות

בזמנים בהם מזרח ומערב בונים 'חומות סיליקון' האתגר של ישראל אינו לבחור צד בלבד, אלא לשנות דפוסי חשיבה: לא רק אלגוריתמים וסטארטאפים, אלא גם תשתיות; לא רק אקזיטים, אלא עוגנים ארוכי טווח בכלכלה המקומית. חיזוק התעשייה היצרנית המקומית בתחום השבבים צריך להיות חלק מאסטרטגיה, אחרי עשורים בהם התעשייה התנהלה בעיקר במודל של מיקור חוץ.

מאת: דפנה מורן, מנהלת מוצר בכירה, UCT ישראל.

כמעט בחשאי ומתחת למסכי המכ"ם של השיח הציבורי הרחב, קיבלה ישראל מושב באחד השולחנות החשובים ביותר של העשור הקרוב: ברית שבבים אמריקאית חדשה אשר מוכרת בכינוי Pax Silica. היא שואבת את שמה מהמונח הלטיני 'Pax' (שלום), שסימל לאורך ההיסטוריה סדר עולמי ויציבות. כעת, הסדר הזה נשען על סיליקון: היוזמה נועדה לבצר את שרשראות האספקה הקריטיות ביותר של העידן המודרני – מכריית ליתיום ועד פיתוח מודלי בינה מלאכותית – ולהבטיח שמרכז הכובד הטכנולוגי יישאר בידיים מערביות אמינות.

העובדה שישראל נמנית עם 8 המדינות השותפות ביוזמה, אינה מובנת מאליה. מדובר במועדון מצומצם מאוד שלא נועד לגבש שותפים זולים לייצור, אלא שותפים בעלי ערך ייחודי היכולים לספק ידע, חדשנות, עומק מחקרי ויכולת להשתלב בשרשראות אספקה קריטיות. במובן הזה, ההזמנה לישראל היא הכרה בינלאומית בחוזקותיה אבל גם הצבת מראה חדה מול אתגריה.

Pax Silica אינה עוד יוזמה כלכלית, זו ברית גיאו־טכנולוגית שנולדה מתוך הבנה שה-AI משנה את כללי המשחק: ממערכות נשק, דרך תעשייה, ועד ממשל ובריאות. מי ששולט בשבבים המתקדמים, ביכולת הייצור, בתכנון ובמודלים האלגוריתמיים, שולט בקצב ההתקדמות של הכלכלה העולמית כולה. עבור ארה״ב, המהלך נועד לשבור תלות ארוכת שנים בשרשראות אספקה המרוכזות במזרח אסיה, ובראשן בסין ובטאיוואן. עבור ישראל, זו הזדמנות נדירה להפוך למוקד כוח מרכזי ולהשתלב בהגדרה מחדש של עצמאות לאומית בטכנולוגיה ויכולת ייצור.

יש לנו יכולת – אבל צריך לנצל אותה

יש לישראל מה להציע: אקוסיסטם מחקרי חזק, מצוינות באלגוריתמיקה, ומומחיות ביישומי בינה מלאכותית (בפרט בתחומי הסייבר, ביטחון, והבריאות), ולכן גם נוכחותן של מובילות שבבים בינלאומיות בישראל אינה מקרית. ישראל מצטיינת בפיתוח אבל גם בייצור, בתשתיות ארוכות טווח ובמדיניות תעשייתית עקבית. בתוך כך, בצפון הארץ פועלות מספר חברות שעוסקות בייצור טכנולוגי בתחום השבבים או כספקיות משנה ליצרניות הגדולות, בהן: UCT ישראל בנוף הגליל , אינטל וקואלקום בחיפה, אנבידיה (לשעבר מלאנוקס) ביקנעם, ולצידן גם חברות כמו טאואר ו-KLA במגדל העמק, Jabil באזור תעשיה בר–לב ואחרות – כולן חלק מאקוסיסטם הצומח במהירות, סיליקון ואלי של התעשייה הקריטית ביותר לעולם.

המרוץ הוא גלובלי, וגם המזרח בונה חומות סיליקון. היוזמה הזו אינה תגובת מדינות המערב לסין, אלא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר, שבה מדינות משקיעות בבניית יכולות מקומיות, מחזקות את השליטה בשרשראות אספקה מקומיות ומקטינות את החשיפה לתלות חיצונית. המגמה הזו הופכת את ההשתתפות בפאקס-סיליקה להזדמנות מצוינת, אבל גם להימור כנגד חומות הסיליקון החדשות, שעלולות להגביל גישה ישראלית לשווקים, לידע ולטכנולוגיה.

סין, דרום קוריאה, טאיוואן ואף יפן פועלות כבר שנים באותו כיוון: השקעות ממשלתיות מאסיביות, הגנה על ידע קריטי והעדפת התעשייה המקומית. מה שבמערב מוצג כמהלך הגנתי, נתפס שם כריבונות תעשייתית בסיסית. חשוב להבין שהעולם לא מתפצל רק למערב נגד סין, אלא עובר למודל שבו כל מדינה תידרש לבחור במה היא מתמחה, אילו יכולות היא שומרת קרוב לחזה, ואיפה היא מוכנה להיות תלויה באחרים.

מחלון הזדמנויות לאסטרטגיה לאומית

ישראל פעלה לאורך עשורים בסביבה גלובלית פתוחה יחסית, אולם כעת היא ניצבת בפני הקשחה של תנאי הפעולה: זרימת ידע, הון וטכנולוגיה כפופים יותר ויותר לשיקולים גיאו־פוליטיים. בהיעדר פיתוח של יכולות עומק עצמאיות, קיים סיכון לשחיקה במעמדה ממובילה טכנולוגית לשחקנית משנית בשרשראות ערך גלובליות. מדינה שלא בונה יכולות עומק משלה מסתכנת בכך שתישאר מאחור. קבלנית משנה של חדשנות, ולא שחקנית אסטרטגית.

באקלים הגיאו–פוליטי הנוכחי, ישעבות ההצטרפות ל-Pax Silica היא ברורה, אולם השאלה היא האם ישראל נערכת אליה באופן מסודר: האם הממשלה בונה מנגנוני פיצוי, גיוון שווקים, והשקעה בתשתיות מקומיות או שמא מסתפקים בתמונה קבוצתית בבית הלבן, בתקווה שהכול יסתדר מעצמו. בניגוד לתפיסה הרווחת, ייצור מתקדם אינו תלוי רק בהון ובהיקפי שוק, אלא גם ביכולת להקים מערכות תומכות מורכבות: אספקת חשמל יציבה ורציפה, תשתיות מים באיכות גבוהה, שרשרת לוגיסטית מדויקת, וכוח אדם מיומן לתפעול ותחזוקה.

השקעה ממוקדת בהסרת חסמים רגולטוריים, בהאצת תהליכי תכנון ובהבטחת זמינות משאבים קריטיים יכולה למצב את ישראל גם כיעד רלוונטי להקמה והרחבה של מתקני ייצור מתקדמים. כאן נכנסת האחריות למדיניות. ראשית, ישראל נדרשת לתרגם את ההזדמנות האסטרטגית הזו למדיניות סדורה ומכוונת. לגבש אסטרטגיה לאומית משולבת לתחומי השבבים והבינה המלאכותית, שתגדיר יעדים ברורים ותייצר תיאום אפקטיבי בין ממשלה, אקדמיה ותעשייה.

לצד זאת, השקעה ממוקדת בתשתיות ייצור ובהעמקת שרשרת הערך המקומית, באופן שיאפשר מעבר מהתמקדות בפיתוח בלבד לביסוס יכולות תעשייתיות רחבות. הדבר כולל פיתוח הון אנושי מותאם, תוכניות הכשרה במימון ממשלתי בתחומים רלוונטיים וחיזוק הקשר בין התעשייה לאקדמיה. במקביל לשיתופי פעולה בינלאומיים, נדרשת היערכות שיטתית ללחצים הגיאו־פוליטיים שצפויים להתלוות לבריתות טכנולוגיות מסוג זה, באמצעות פיתוח מנגנוני ניהול סיכונים ושימור מרחב תמרון מדיני־כלכלי.

מדינת ישראל חייבת לאמץ מדיניות תעשייתית אקטיבית הכוללת תמריצים, השקעות ממשלתיות והגנה על ידע קריטי. ברית Pax Silica אינה רק ברית סיליקון, היא מבחן לבגרות האסטרטגית של ישראל בעידן שבו טכנולוגיה היא כוח, וכוח – מחייב אחריות.

פורסם בקטגוריות: חדשות