[בתמונה, מימין לשמאל: בריאן רוזן, מדען ראשי במשרד האנרגיה ויעל הרמן, משרד האנרגיה. מארק פריימן, ירון לוטן מנכ"ל בירד ולימור נקר-וינסנט, מנהלת תוכנית בירד אנרגיה]

קרן BIRD, הקרן הדו־לאומית ישראל–ארה״ב לקידום שיתופי פעולה טכנולוגיים, מרחיבה את פעילותה גם לתחום טכנולוגיות הכרייה – אחד השווקים הפחות מדוברים אך הצומחים ביותר בעולם התעשייה והאנרגיה. במסגרת זו אירחה הקרן לאחרונה בישראל את מארק פריימן, שותף מנהל בזרוע ההשקעות הטכנולוגית של קבוצת Orion Resource Partners, לפגישות עם יזמים וחברות סטארטאפ מקומיות.

המפגש, שהתקיים במשרדי הקרן בתל אביב, נועד לחשוף יזמים ישראליים להזדמנויות עסקיות והשקעתיות בתעשיית הכרייה הגלובלית, ולבחון שיתופי פעולה בתחום טכנולוגיות מתקדמות להפקת מינרלים ומתכות קריטיות. במפגש השתתפו גם נציגי קרנות הון סיכון וגורמים נוספים מהאקוסיסטם המקומי.

Orion Resource Partners היא אחת המשקיעות הפרטיות הגדולות בעולם בתחומי מתכות, כרייה וחומרי גלם. הקבוצה מנהלת נכסים בהיקף של כ־8.6 מיליארד דולר, ומתמקדת בהשקעות במתכות קריטיות, טכנולוגיות תעשייתיות, אנרגיה וחדשנות בשרשראות אספקה. לאורך השנים הייתה Orion מעורבת בפעילות של למעלה מ־80 מכרות ברחבי העולם, ופועלת הן כהשקעה פיננסית והן כשותפה אסטרטגית בפרויקטים תעשייתיים.

לדברי לימור נקר-וינסנט, מנהלת בקרן BIRD, המפגש משקף מגמה רחבה יותר: “המעבר לאנרגיה נקייה, תחבורה חשמלית ותעשיות מתקדמות נשען על זמינות של מינרלים קריטיים, שלרוב נותרת מחוץ לשיח הציבורי. בלי מתכות כמו נחושת, קובלט וגרפיט – החזון הירוק פשוט לא יכול להתממש”.

היקף האתגר שמולו ניצבת תעשיית הכרייה העולמית הולך וגדל. על פי תחזיות בענף, בשלושת העשורים הקרובים תידרש כרייה של כמות נחושת כפולה מזו שנכרה לאורך כל ההיסטוריה עד כה. גם הביקוש למינרלים אחרים, בהם גרפיט וקובלט, צפוי לגדול פי שישה עד פי שלושים, בהתאם להתפתחות טכנולוגיות סוללות ואגירת אנרגיה. כדי לעמוד בקצב, ההשקעות השנתיות בכרייה צפויות לגדול מכ־45 מיליארד דולר כיום לכ־75 מיליארד דולר בשנה עד 2030.

עם זאת, יכולת ההיצע מתקשה להדביק את הביקוש. שיעורי ההצלחה בחיפושי מינרלים בשיטות מסורתיות נמוכים מאחוז אחד, וזמן הפיתוח הממוצע של מכרה – משלב הגילוי ועד הפקה מסחרית – עומד על כ־16 שנים. במקביל, איכות העפרות הולכת ויורדת, ומדינות רבות מתמודדות עם ירידה במספר המכרות הפעילים ועם רגולציה סביבתית מחמירה.

מציאות זו מחדדת את הצורך בחדשנות טכנולוגית לאורך כל שרשרת הערך של הכרייה – החל מחיפוש ואפיון תת־קרקע, דרך קידוח ותפעול, ועד עיבוד, זיקוק, טיפול סביבתי ומיחזור. “מדובר בתעשייה עתירת הון, שבה טעויות עלולות לעלות מיליארדים”, אומרת נקר-וינסנט. “טכנולוגיות מתקדמות מאפשרות דיוק גבוה יותר, קיצור זמנים והפחתת סיכונים”.

בשנים האחרונות מתחיל להתגבש תחום יזמי ייעודי של טכנולוגיות כרייה מתקדמות, הכולל פתרונות מבוססי בינה מלאכותית ולמידה עמוקה לניתוח תת־קרקע, תהליכים כימיים ואלקטרוכימיים להפקת מתכות מעפרות דלות, טכנולוגיות להפקת ליתיום ישירה וחיישנים המספקים נתונים בזמן אמת. גיוסי הון בהיקפים של מאות מיליוני דולרים לחברות בתחום מצביעים על כך שמדובר בתעשייה מתהווה בעלת פוטנציאל רחב.

לדברי הקרן, לישראל יתרון יחסי ברור בזירה זו. “ישראל מצטיינת בטכנולוגיות פלטפורמה שהן קריטיות לכרייה מודרנית – בינה מלאכותית, רובוטיקה, אוטונומיה, סייבר, אלקטרוכימיה וביולוגיה סינתטית”, מציינת נקר-וינסנט. “היכולות הללו ניתנות ליישום ישיר בחיפוש מרבצים, באופטימיזציה תפעולית, בעיבוד עפרות, בטיפול במים ובמיחזור מתכות”.

ב־BIRD מדגישים כי מימוש הפוטנציאל מחייב חיבורים יזומים בין תאגידי כרייה גלובליים לאקוסיסטם הישראלי, חשיפה של יזמים לצרכים תעשייתיים אמיתיים, פיילוטים בשטח וגישה לאתרי כרייה פעילים. “חדשנות בכרייה היא לא רק צורך תעשייתי, אלא גם אינטרס כלכלי ולאומי”, מסכמת נקר-וינסנט. “מדינות וחברות שיפתחו יכולות טכנולוגיות מתקדמות בתחום המינרלים הקריטיים יחזקו את עצמאותן האנרגטית ואת מעמדן בכלכלה הגלובלית”.