הלילה (ד') בשעה 02:10 לפנות בוקר שיגרה ישראל בהצלחה את לוויין הריגול הצבאי אופק 13. השיגור בוצע באמצעות משגר לוויינים מסוג "שביט" משדה ניסויים במרכז הארץ. הלוויין אופק 13 כולל מטעד צילום מבוסס מכ"ם (SAR). הוא צפוי לעבור כעת תהליך ייצוב במסלול וסדרה של בדיקות שנועדו לוודא את תקינות המערכות, ולהיכנס בתוך כיממה אל מסלולו הקבוע. פיתוח וייצור הלוויין והמשגר הובלו על-ידי משרד הביטחון באמצעות מנהלת החלל במפא"ת. בפיתוח מעורבים גורמים שונים מצה"ל, בהם יחידה 9900 באגף המודיעין וחיל האוויר. חטיבת מערכות טילים וחלל בהובלת מפעל 'חלל' בתעשייה האווירית הינה הקבלן הראשי של הפרויקט, בשיתוף עם חטיבת 'אלתא' ומפעלים נוספים בחברה. החברות תומר ורפאל' ייצרו את מנועי טיל השיגור.
ראש מנהלת החלל במפא"ת שבמשרד הביטחון, אבי ברגר, שבשבועות הקרובים יושלמו הבדיקות הטכניות ויתקבלו התמונות הראשונות. לאחר מכן יועבר הלוויין לשימוש מבצעי בצה"ל. יחידה 9900 מטפלת באיסוף מידע חזותי גיאוגרפי ובמיצוי מודיעין מתוכו. בתוכה פועלת יחידת הלוויינות אשר הוקמה בשנת 1997, ומשמשת כסוכנות לווייני הביון הלאומית של ישראל. היחידה מתפעלת את לווייני אופק ויכולות חלל נוספות, וגם עוסקת בפיתוח טכנולוגיית ננו לוויינים והפעלתם.
סרטון הווידאו של משרד הביטחון – שיגור אופק-13:
ישראל נכנסה לתחום החלל בעקבות הסכם השלום עם מצרים אשר מנע ממטוסי חיל האוויר לבצע טיסות צילום מעל מדבר סיני. מכיוון שארה"ב סרבה לספק לישראל תוצרי לוויין איכותיים, הוחלט להתחיל בפיתוח לוויין ישראלי. התהליך הושלם בשנת 1988, שבה שוגר לחלל לוויין הצילום האלקטרו-אופטי אופק 1, שהיה לוויין התצפית הישראלי הראשון. בשנת 2014 נכנסה ישראל לתחום לווייני המכ"ם עם שיגורו של הלוויין אופק 10. לווייני תצפית מבוססי מכ"ם מסוגלים לצלם ביום ובלילה ובכל מזג אוויר. בניגוד ללוויינים אלקטרו-אופטיים המספקים מידע רב יותר, אולם יעילות השימוש בהם מוגבלת על-ידי תנאי מזג האוויר ואמצעי הסתרה.
ישראל מתבססת על שתי טכנולוגיות מתחרות
כתוצאה מכך משתמשת ישראל בשתי הטכנולוגיות במקביל, אף שהן נחשבות למתחרות: בשנת 2020 שוגר הלוויין אופק 16 המבוסס על מטעד אופטי של אלביט. היא פיתחה מצלמה היפר-ספקטרלית הבודקת טווח גדול מאוד של אורכי-גל כדי לאתר פרטים גלויים וסמויים. הטכנולוגיה הזו שולבה במצלמת Jupiter שהותקנה בלוויין הצבאי האיטלקי OPSAT. בעבר נמסר שהיא מאפשרת לקבל צילומים ברזולוציה של פחות מחצי מטר מגובה של 600 ק”מ.
המשגר הישראלי שביט נמצא בשימוש כבר כ-25 שנה והיה אחראי על הכנסת כל לווייני משפחת אופק אל מסלולי ההקפה שלהם בחלל. ככל הידוע, הוא כולל שלושה מנועי דלק מוצק המאפשרים לו לשאת לחלל לוויין במשקל של עד 380 ק”ג למסלול הקפה נמוך (Low Earth Orbit). שני המנועים הראשונים מביאים את הלוויין אל מסלול הקפה ראשוני בגובה של כ-110 ק”מ. בשלב זה הם מושלחים והמנוע השלישי מביא את הלוויין אל מסלולו הסופי, בגובה של כ-250 ק”מ מעל האדמה.
צילום השיגור כפי שהופץ על-ידי משרד הביטחון ממחיש תופעה מעניינת בכל הקשור לשיגורי הלוויין של מדינת ישראל. בגלל סיבוב כדור הארץ, רוב הלוויינים משוגרים לכיוון מזרח, ומגיעים ביעילות גבוהה יותר אל מסלול ההקפה שלהם. ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם אשר משגרת לוויינים לחלל בשיגור מוטה מערבה, כדי להימנע מאפשרות שהלוויין או הטיל יפלו במקרה תקלה בשטח של מדינות ערב, או שהשיגור ייתפש על-ידן בטעות כארוע תקיפה בליסטית ישראלית.
