בתמונה למעלה: הדמיית הלוויין האלקטרו אופטי שישראל תספק לאזרבייג'ן

סוכנות החלל של אזרבייג'ן, Azercosmos, חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם התעשייה האווירית לאספקת שני לווייני צילום ברזולוציה של פחות מחצי מטר. במסגרת ההסכם, התעשייה האווירית תספק לאזרבייג'ן שני לווייני צילום, וידע בתחום הייצור והתפעול השל הלוויינים. סוכנות הידיעות האזרית Trend דיווחה שמדובר בפרוייקט רחב היקף להעברה טכנולוגית: הלוויין הראשון יתוכנן וייבנה על-ידי התעשייה האווירית אשר תכשיר צוותים של סוכנות החלל האזרית שיבנו את הלוויין השני. במקביל, היא תספק ציוד והכשרה שיאפשרו לאזרבייג'ן לנהל את משימות הלווייינים. שיגור הלוויינים מתוכנן להתבצע בשנים 2026 ו-2028.

באתרי מידע שונים נמסר שגורמים רשמיים באזרבייג'ן העריכו את שווי העיסקה בכ-120 מיליון דולר. אזרבייג'ן היא חברה טרייה במועדון החלל. בשנת 2009 היא החליטה על בניית תעשיית חלל מקומית, וב-2010 הקימה את סוכנות החלל הלאומית הפועלת במתכונת של חברה ממשלתית, במטרה לקדם את התחום. כיום צברה נסיון עם שלושה לוויינים: לוויין התקשורת Azerspace-1 שיוצר על-ידי Orbital Sciences ושוגר לחלל ב-2013, לוויין צילום מסדרה SPOT 7 של איירבאס אשר שוגר לחלל ב-2014 והפסיק לפעול באפריל 2023, ולוויין התקשורת Azerspace-2, שהוא לוויין מסוג Intelsat 38 אשר שוגר לחלל בשנת 2018.

הסכם שיתוף פעולה בין סוכנויות החלל של ישראל ואזרבייג'ן

במקביל, השבוע גם נחתם הסכם לשיתוף פעולה בתחום החלל בין סוכנות החלל האזרית וסוכנות החלל הישראלית. ההסכם נחתם במהלךקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי (IAC) השנתי, שנערך השנה בבאקו בבירת אזרבייג'ן. ההסכם מיועד להוביל לפרויקטים משותפים בתחום החלל, בהם: פיתוח טכנולוגיות חלל, לוויינים, מערכות לחקר חלל (רובוטיקה, כלי רכב ומערכות אופטיות), שיתופי פעולה ברמת האקדמיה, תצפית וניטור כדור הארץ, פרויקטים בתחום החינוך ועוד.

שיתוף הפעולה בין ישראל ואזרבייג'ן חורג ממתכונת של קשרים מסחריים וקשור למערך בריתות של ישראל באזור הקווקז הגובל עם איראן. בכלי התקשורת בארץ ובעולם התפרסמו ידיעות רבות על אספקת נשק ישראלי לאזרבייג'ן במסגרת שיתוף הפעולה האסטרטגי שבין שתי המדינות. בין השאר, ההסתבכות של אירונאוטיקס לפני מכירתה לרפאל ולאיש העסקים אביחי סטולרו, החלה בעקבות האשמות שהחברה ביצעה מהלכי שיווק לא חוקיים באזרבייג'ן במסגרת הדגמת היכולות של מל"ט חמוש. גם בסבב הקרבות בין ארמניה ואזרבייג'ן בשנת 2020 עלה שמה של ישראל: בתקשורת העולמית דווח שאחת מהסיבות לתבוסת הצבא הארמני היתה שימוש רחב-היקף במל"טים תוקפים מתוצרת ישראל. היכולות האלה שימשו מבוא למה שהתחולל אחר כך באוקראינה, שבה המל"טים שולטים בשדה הקרב.

 

הלילה (ד') בשעה 02:10 לפנות בוקר שיגרה ישראל בהצלחה את לוויין הריגול הצבאי אופק 13. השיגור בוצע באמצעות משגר לוויינים מסוג "שביט" משדה ניסויים במרכז הארץ. הלוויין אופק 13 כולל מטעד צילום מבוסס מכ"ם (SAR). הוא צפוי לעבור כעת תהליך ייצוב במסלול וסדרה של בדיקות שנועדו לוודא את תקינות המערכות, ולהיכנס בתוך כיממה אל מסלולו הקבוע. פיתוח וייצור הלוויין והמשגר הובלו על-ידי משרד הביטחון באמצעות מנהלת החלל במפא"ת. בפיתוח מעורבים גורמים שונים מצה"ל, בהם יחידה 9900 באגף המודיעין וחיל האוויר. חטיבת מערכות טילים וחלל בהובלת מפעל 'חלל' בתעשייה האווירית הינה הקבלן הראשי של הפרויקט, בשיתוף עם חטיבת 'אלתא' ומפעלים נוספים בחברה. החברות תומר ורפאל' ייצרו את מנועי טיל השיגור.

ראש מנהלת החלל במפא"ת שבמשרד הביטחון, אבי ברגר, שבשבועות הקרובים יושלמו הבדיקות הטכניות ויתקבלו התמונות הראשונות. לאחר מכן יועבר הלוויין לשימוש מבצעי בצה"ל. יחידה 9900 מטפלת באיסוף מידע חזותי גיאוגרפי ובמיצוי מודיעין מתוכו. בתוכה פועלת יחידת הלוויינות אשר הוקמה בשנת 1997, ומשמשת כסוכנות לווייני הביון הלאומית של ישראל. היחידה מתפעלת את לווייני אופק ויכולות חלל נוספות, וגם עוסקת בפיתוח טכנולוגיית ננו לוויינים והפעלתם.

סרטון הווידאו של משרד הביטחון – שיגור אופק-13:

ישראל נכנסה לתחום החלל בעקבות הסכם השלום עם מצרים אשר מנע ממטוסי חיל האוויר לבצע טיסות צילום מעל מדבר סיני. מכיוון שארה"ב סרבה לספק לישראל תוצרי לוויין איכותיים, הוחלט להתחיל בפיתוח לוויין ישראלי. התהליך הושלם בשנת 1988, שבה שוגר לחלל לוויין הצילום האלקטרו-אופטי אופק 1, שהיה לוויין התצפית הישראלי הראשון. בשנת 2014 נכנסה ישראל לתחום לווייני המכ"ם עם שיגורו של הלוויין אופק 10. לווייני תצפית מבוססי מכ"ם מסוגלים לצלם ביום ובלילה ובכל מזג אוויר. בניגוד ללוויינים אלקטרו-אופטיים המספקים מידע רב יותר, אולם יעילות השימוש בהם מוגבלת על-ידי תנאי מזג האוויר ואמצעי הסתרה.

ישראל מתבססת על שתי טכנולוגיות מתחרות

כתוצאה מכך משתמשת ישראל בשתי הטכנולוגיות במקביל, אף שהן נחשבות למתחרות: בשנת 2020 שוגר הלוויין אופק 16 המבוסס על מטעד אופטי של אלביט. היא פיתחה מצלמה היפר-ספקטרלית הבודקת טווח גדול מאוד של אורכי-גל כדי לאתר פרטים גלויים וסמויים. הטכנולוגיה הזו שולבה במצלמת Jupiter שהותקנה בלוויין הצבאי האיטלקי OPSAT. בעבר נמסר שהיא מאפשרת לקבל צילומים ברזולוציה של פחות מחצי מטר מגובה של 600 ק”מ.

המשגר הישראלי שביט נמצא בשימוש כבר כ-25 שנה והיה אחראי על הכנסת כל לווייני משפחת אופק אל מסלולי ההקפה שלהם בחלל. ככל הידוע, הוא כולל שלושה מנועי דלק מוצק המאפשרים לו לשאת לחלל לוויין במשקל של עד 380 ק”ג למסלול הקפה נמוך (Low Earth Orbit). שני המנועים הראשונים מביאים את הלוויין אל מסלול הקפה ראשוני בגובה של כ-110 ק”מ. בשלב זה הם מושלחים והמנוע השלישי מביא את הלוויין אל מסלולו הסופי, בגובה של כ-250 ק”מ מעל האדמה.

צילום השיגור כפי שהופץ על-ידי משרד הביטחון ממחיש תופעה מעניינת בכל הקשור לשיגורי הלוויין של מדינת ישראל. בגלל סיבוב כדור הארץ, רוב הלוויינים משוגרים לכיוון מזרח, ומגיעים ביעילות גבוהה יותר אל מסלול ההקפה שלהם. ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם אשר משגרת לוויינים לחלל בשיגור מוטה מערבה, כדי להימנע מאפשרות שהלוויין או הטיל יפלו במקרה תקלה בשטח של מדינות ערב, או שהשיגור ייתפש על-ידן בטעות כארוע תקיפה בליסטית ישראלית.

חברת אלביט קיבלה הזמנה בהיקף של 16 מיליון דולר לייצור טלסקופ חלל עבור לוויין המחקר הישראלי אולטראסאט (ULTRASAT) אשר מיוצר בתעשייה האווירית ומיועד לשיגור בשנת 2024. הטלסקופ יהיה באורך של 170 ס"מ ובמשקל של 125 ק"ג. הוא יסקור את קרינת השמיים בתדר אולטרה-סגול (220 – 280 ננומטר) ובזווית ראייה של 200 מעלות ריבועיות. הטלסקופ כולל מצלמת חלל המורכבת מארבעה חיישני CMOS המיוצרים בחברת טאואר סמיקונדקטור הישראלית: כל חיישן הוא בעל בעלי נפח של 22.4 מגה-פיקסל וביחד הם מספקים ביחד חיישן צילום בשטח של 90X90 מ"מ.

הפלטפורמה החללית: לוויין תקשורת של התע"א

מטרת הפרוייקט היא לאסוף מידע כדי להבין תופעות פיסיקליות כמו היווצרות אלמנטים כבדים, חורים שחורים וגלי כבידה וחקר תופעות אסטרונומיות דוגמת "מות כוכבים" (סופרנובות). מאחורי הפרוייקט מסתתר רעיון יוצא דופן, שביקש לבדוק האם ניתן ליישם פרוייקט מחקר חלל מרכזי בתקציב הנמוך ועל בסיס פלטפורמות קיימות. לצורך זה הצטרפה התעשייה האווירית לפרוייקט והיא מייצרת את הלוויין שעליו יותקן הטלסקופ. מדובר בגוף המבוסס על משפחת המיקרו-לווייני תקשורת של התעשייה האווירית, אשר שוקל 160 ק"ג בלבד. הלוויין יוצב בחלל בנקודת GEO, כלומר בגובה של 36,000 ק"מ שזהו המיקום של לווייני התקשורת.

השליטה והניהול של הלוויין יבתצעו באמצעות מערך השליטה טהבקרה של התעשייה האווירית, כאשר המשימה המדעית תבוצע על-ידי מכון וייצמן, בניהולו של המדען הראשי של הפרוייקט, פרופ' אלי וקסמן. בזכות מימדיו הקטנים, הלוויין ישוגר במתכונת של מטען נלווה המשגר גדול, ובכך תתאפשר הוזלה גדולה מאוד בעלויות השיגור. האתגר היה להוכיח שניתן לבצע משימה מדעית מרכזית באמצעות פלטפורמה זולה וקטנה, ובעלות כוללת של עד 100 מיליון דולר.

הפרוייקט ממומן בסיוע סוכנות החלל הישראלית. להערכת מכון וייצמן, שדה הראייה של הטלסקופ יהיה רחב יותר מזה של טלסקופי חלל אחרים ונפח החלל שיהיה נגיש לטלסקופ החלל של אלביט גדול פי 300 מזה שהיה נגיש לטלסקופ האולטרה-סגול רב העצמה ביותר עד כה. הלוויין מתוכנן לשיגור ברבעון האחרון של 2024 ממתקן שיגור של נאס"א בארה"ב.