במשך יותר מעשור מלווה חברת שירותי הפיתוח קודווליו (CodeValue) ארגונים וחברות טכנולוגיה ברגעים שבהם טכנולוגיה טרנספורמטיבית משנה את כללי המשחק. תחילה היו אלה פרויקטי מיגרציה לענן, אחר כך פיתוח אפליקציות בקנה מידה ארגוני, ארכיטקטורות מודרניות ושיטות פיתוח מתקדמות. היום, כשה-AI הופך משכבת ניסוי לכלי ליבה, החברה מוצאת את עצמה שוב בקדמת הבמה – אבל הפעם מול שינוי עמוק עוד יותר.

קודווליו מעסיקה למעלה מ-400 מפתחים, ארכיטקטים ואנשי טכנולוגיה, ופועלת מול מגוון רחב של לקוחות: ארגוני אנטרפרייז, סטארט-אפים, בנקים, חברות ביטוח, וכן גופים מהמגזר הביטחוני. פעילותה משלבת שירותי פיתוח, ייעוץ והדרכה – שילוב שמקבל משנה תוקף בעידן שבו ארגונים מנסים להבין לא רק איך להשתמש ב-AI, אלא איך לבנות סביבו תהליכי פיתוח ותפעול יציבים וברי-קיימא.

לדבריו של שי פרידמן, שמונה באחרונה ל-CTO של קודווליו, לאחר שאמיר צוקר, ממייסדי החברה, עבר לתפקיד הארכיטקט הראשי של החברה, מצביע על פער הולך וגדל בין קצב האימוץ של כלי AI בארגונים לבין הבשלות התהליכית הנדרשת להפעלתם בקנה מידה רחב. “חברות רוצות לפתח סוכנים, להטמיע מודלים, לאמן מערכות פנימיות – אבל עדיין לא ברור להן איך זה אמור להיראות בפרודקשן”.

פעילות בתחום טיוב הדאטה

כחלק מכך, קודווליו מפתחת בשנה האחרונה מומחיות חדשה: ליווי ארגונים באימון מודלים פנימיים, הקמת תשתיות AI ארגוניות, והכשרה של צוותים. במקביל, החברה מקימה צוות ייעודי לתחום הדאטה וטיוב הדאטה (Data Curation), ומנסה לגבש פרקטיקות פיתוח חדשות שמתאימות לעולם לא-דטרמיניסטי.

“קודווליו שונה מחברת מוצר,” מדגיש פרידמן. “אנחנו נותנים שירותי פיתוח, ייעוץ והדרכות. המוצר שלנו זה האנשים שלנו. ולכן בתור CTO, המטרה שלי היא שכל העובדים יתקדמו ברמה הטכנולוגית כל הזמן. אם הם לא בחזית – אין לנו מה למכור”.

לדבריו, עידן ה-AI מחדד את האתגר הזה. “AI משנה תהליכים בארגונים. פתאום לא צריך מאות עובדים כדי לבצע עבודה מסוימת – עובד אחד עם הכלים הנכונים יכול לעשות עבודה של כמה. זה יוצר חשש, אבל גם מדגיש דבר אחד: אנשים חזקים ומנוסים תמיד צריך. היתרון שלנו הוא שאנחנו חיים את הטכנולוגיה כשהיא עוד בהתהוות”.

לחץ, מגבלות וכאוס במגזר הארגוני

מהניסיון שלו בחודשים האחרונים, פרידמן מתאר מגזר ארגוני שנמצא תחת לחץ מתמיד. “גם הארגונים הכי גדולים מבינים ש-AI זה משהו שחייבים לאמץ. מי שלא – יישאר מאחור. אבל הדרך לשם מאוד לא אחידה”.

פרידמן מוסיף: "בארגונים מסורתיים, כמו בנקים, ביטוח וביטחון, הבעיה לעיתים פיזית. “אין חיבור לאינטרנט חיצוני, צריך להקים תשתיות פנימיות, וזה מאט הכול. גם כשמנסים להרים צ’אטבוט פנימי, מאמנים אותו רק על דאטה ארגוני. הדאטה יכולה להיות גדולה, אבל אין מה להשוות אותה למידע שברשת – ולכן יש יותר הזיות, והמודלים פחות יציבים”.

גם בארגונים שכן מחוברים, התמונה רחוקה מלהיות מסודרת. “זה לרוב כאוס. קשה לגבש אסטרטגיה אחת, אז כל חטיבה וכל צוות עושים מה שנראה להם. פטריות אחרי הגשם. הבעיה היא שכלי AI שואבים קוד מהקוד-בייס הקיים, ואם הקוד ישן, גדול ולא מתוחזק – האיכות הרעה פשוט מתפשטת. זה סיכון אמיתי, ואני מעריך שיהיה צורך להתמודד עם ההשלכות בעוד חצי שנה-שנה”.

דאטה, הדרכות והמעבר לפרודקשן

כאן נכנס, לדבריו, תחום הדאטה. “אנחנו מרימים עכשיו אצלנו את תחום טיוב הדאטה. זה בתחילת הדרך, אבל זה יגדל, כי צוואר הבקבוק הוא הדאטה – במיוחד כשחברות מאמנות מודלים בעצמן. במקרה הזה, דאטה הוא הכול”.

גם ההדרכות הופכות לקריטיות. “הרבה אנשים עובדים עם כלים כמו Claude Code ולא מנצלים אפילו חצי מהפוטנציאל. הדרכה טובה הופכת כל עובד למומחה בכלי, וזה משנה את הארגון מבפנים”.

אחת הסוגיות המורכבות ביותר, הוא אומר, היא המעבר מסביבת ניסוי לפרודקשן. “קל מאוד לייצר באמצעות AI. פרומפט אחד וזה נראה כמו קסם. אבל AI הוא לא דטרמיניסטי – הוא פרובביליסטי. מבינים את זה ב-QA, כשיש באג ואף אחד לא יודע מאיפה הוא הגיע. זו מציאות חדשה”.

לכן, CodeValue מפתחת הדרכות ופרקטיקות סביב נושאים כמו בטיחות, ביצועים ועלויות. “יש חברות שרצות עם AI ואז מגלות שעלויות השימוש אינן ברות-קיימא. כולם נתקלים בזה עכשיו. זה שלב החיתולים”.

להיות CTO כשהמוצר הוא האנשים

עבור פרידמן, תפקיד ה-CTO בחברת שירותי פיתוח שונה מהותית מזה שבחברת מוצר. “המטרה שלי היא שלכל עובד יהיה אופק מקצועי ברור. שכולם יכירו את הכלים והטכנולוגיות המתקדמות ביותר”.

המודל הזה, לדבריו, גם מסביר את היציבות הארגונית. “כל אחד יכול להתייעץ עם כל אחד. עובדים על מגוון פרויקטים, זה כמו לעבור בין חברות בלי לעזוב. השחיקה נמוכה יותר”.

ובמבט קדימה, הוא מסכם, דווקא חוסר הוודאות הוא המנוע. “זה כיף להיות בחזית, כשיש אתגר ואז מוצאים פתרון. אלה אתגרים שלא היו לפני שנה או שנתיים – וזו בדיוק הסיבה שאנחנו כאן. אנחנו מצויים בתקופה היסטורית”.