חברת הייעוץ הבינלאומית PwC פרסמה היום דו"ח חדש המתריע מפני נקודת תורפה הולכת ומחריפה בשרשרת האספקה של תעשיית השבבים העולמית. להערכת מחברי הדו"ח, כ-32% מהשבבים המיוצרים בעולם יתמודדו עד שנת 2035 בקשיי ייצור בגלל בעיות באספקת נחושת, בעקבות שיבושים חמורים בהיקף הייצור הנובעים משינויי האקלים. הבעיה העיקרית נעוצה במחסור הגובר במים זמינים, שיש להם חשיבות רבה בתהליך הפקת הנחושת. אם לא תתרחש הפחתה משמעותית בפליטות גזי חממה, שיעור זה עלול להגיע ל-58% מהשבבים כבר בשנת 2050.
להערכת PwC, תעשיית השבבים נמצאת בצמיחה מואצת וצפויה להגיע לשווי של כטריליון דולר עד סוף העשור. עם זאת, תלותה הגוברת בנחושת – בעיקר עבור חיבורי המעגלים הפנימיים של השבב – הופכת אותה לפגיעה במיוחד לתנודות גיאו-אקולוגיות. הנחושת אינה ניתנת להחלפה בקלות, שכן אין כיום חומר אחר המציע שילוב דומה של יעילות, מוליכות חשמלית ועלות נמוכה. במסגרת הדו"ח, מסביר גלן בורם, ראש תחום שבבים גלובלי ב-PwC קוריאה, שככל שטכנולוגיות כמו בינה מלאכותית יאיצו את המעבר לעולם דיגיטלי, "החשיבות של אבטחת הגישה למשאבים קריטיים כמו נחושת רק תלך ותגבר".
על פי הדו"ח, כיום רק מדינה אחת – צ'ילה – עומדת בפני סיכון גבוה מבחינת יכולת אספקת הנחושת לתעשיית השבבים. אך עד 2035, כמעט כל 17 המדינות המרכזיות המספקות נחושת לתעשייה הזו, בהן פרו, סין, קונגו, ארה"ב, קנדה, ברזיל ואחרות, יימצאו באזורים המוגדרים כבעלי חשיפה גבוהה לבצורת.
ב-PwC מזכירים כי מחסור בשבבים בשנים האחרונות – בעיקר בתקופת מגפת הקורונה – פגע משמעותית בכלכלה העולמית. הנזק הכלכלי שנגרם עקב שיבוש בשרשראות אספקת שבבים הגיע, לפי ההערכות בדו"ח, לכדי ירידה של אחוז שלם בתוצר המקומי הגולמי של ארצות הברית, וכ-2.4% בתוצר של גרמניה. המשבר הנוכחי, אם יתרחש, עלול להיות עמוק ומורכב אף יותר, כיוון שהוא מושפע ישירות מהתדרדרות אקלימית ארוכת טווח ולא רק מהפרעה זמנית.
ב-PwC מציינים כי חלק מהמדינות כבר נוקטות צעדים להגנה על תעשיית הכרייה. כך למשל, צ'ילה ופרו השקיעו במתקני התפלה ובהגברת היעילות של השימוש במים במחצבים. עם זאת, פתרונות אלה אינם זמינים לכל המדינות, בייחוד כאלה שאין להן גישה ישירה למי-ים. אנליסטים בחברה מזהירים כי ללא השקעות רחבות היקף, הפגיעות של תעשיית השבבים תמשיך לגדול.
בלי מים, אין נחושת
כאמור, יחסי הגומלין בין משבר האקלים לתעשיית השבבים קשור במחסור במים. משבר האקלים גורם לשינויים חריפים בדפוסי המשקעים והטמפרטורות, וזה מוביל לעלייה בשכיחות ועוצמת בצורות באזורים רבים בעולם, כולל במדינות שמובילות בייצור נחושת. כריית נחושת דורשת מים רבים: לשטיפת העפרות, להפרדת המתכת מהסלע ולפעילויות קירור בתהליכים תעשייתיים. באזורים שכבר היום הם צחיחים, כמו צ’ילה ופרו, שבהם כרייה תלויה במקורות מים מתדלדלים – המחסור מחמיר.
"השפעות האקלים אינן אחידות – אך המגמה הכללית ברורה: ככל שהטמפרטורות עולות, מאגרי מים מתכווצים, והתחרות בין שימושים שונים, כדוגמת חקלאות, תעשייה ותושבים – מתעצמת", נכתב בדו"ח. " לכן, ההשלכה הישירה היא שחוסר יציבות באספקת מים שווה חוסר יציבות באספקת נחושת, מה שגורר אחריו פגיעות של כל התעשיות שתלויות בה – ובראשן תעשיית השבבים".

