יותר אנשי סייבר כבר לא מבטיחים יותר הגנה

איך מגינים על ארגון בעידן ה-AI? בסדרה מיוחדת של TechTime, בכירי תעשיית הסייבר מציגים למנכ"לים ולמנהלי אבטחת מידע את האיומים החדשים — ואת תפיסת ההגנה הנדרשת

אמיר מיטווך, מייסד-שותף ב-CWG

אם הייתי נכנס מחר בבוקר לתפקיד CISO של חברה עם 5,000 עובדים, הייתי מתחיל במיפוי מלא של השימוש ב-AI בארגון: באילו כלים העובדים משתמשים, איזה מידע מוזן אליהם ולאילו מודלים הוא נשלח.

צריך לצאת מנקודת הנחה שהשימוש הזה כבר קיים, גם אם הוא אינו מתועד במלואו. אבל המטרה אינה לעצור אותו. היא להפוך אותו לגלוי, מנוהל ומבוקר — ולאפשר לארגון ליהנות מהיתרונות העסקיים של AI בלי לאבד שליטה על המידע ועל הסיכונים.

AI הוא לא עוד כלי תוכנה

הטעות הגדולה ביותר שאני רואה היא ההתייחסות ל-AI כאל עוד תוכנה שהארגון מכניס לשימוש.

בפועל, מדובר בטכנולוגיה שמקבלת גישה למידע רגיש, משפיעה על תהליכים עסקיים ולעיתים גם מקבלת החלטות. למרות זאת, ארגונים רבים שואלים קודם איזה כלי AI כדאי להטמיע, ורק אחר כך כיצד צריך לנהל אותו.

הסדר צריך להיות הפוך. לצד מיפוי השימוש, צריך להגדיר איזה מידע מותר להזין למודלים, אילו כלים מאושרים ומי אחראי עליהם. בלי מדיניות, הרשאות ובקרה, גם כלי AI מתקדם עלול להפוך למקור סיכון.

היתרון של הצוות הגדול נשחק

אבל AI משנה דבר עמוק יותר: את מאזן הכוחות בין התוקף למגן.

אחת מהנחות היסוד שכבר אינן תקפות היא שהיתרון נמצא אצל מי שיש לו יותר כוח אדם או יותר משאבים. AI מאפשר לצוותי אבטחה לבצע יותר בדיקות, חקירות ותגובות בפחות זמן — אבל בדיוק אותה יכולת עומדת גם לרשות הצד השני.

תוקפים יכולים לבצע מתקפות מתוחכמות יותר, בקצב גבוה יותר ובהיקף רחב יותר. כתוצאה מכך, יתרון טכנולוגי שהיה בעבר משמעותי יכול להישחק מהר מאוד.

לכן היתרון כבר לא יהיה בהכרח של הארגון שמעסיק יותר אנשי אבטחת מידע, אלא של הארגון שיודע לשלב נכון בין אוטומציה, AI ושיקול דעת אנושי.

לא להחליף את המומחה — להכפיל אותו

מכאן נגזר גם האופן שבו ארגונים צריכים לחשוב על שילוב AI במערך ההגנה.

המטרה אינה להחליף את מומחי הסייבר, אלא לאפשר להם לעשות יותר: לבצע יותר בדיקות, לחקור יותר אירועים ולהגיב מהר יותר. במקומות שבהם המכונה יכולה לבצע עבודה חוזרת או לעבד כמויות גדולות של מידע, צריך לתת לה לעשות זאת — ולהשאיר לאדם את המקומות שבהם נדרשים ניסיון, אחריות ושיקול דעת.

2027 לא תהיה השנה שבה AI יחליף את אנשי הסייבר. היא עשויה להיות השנה שבה היתרון יעבור לאנשי הסייבר שיודעים לעבוד עם AI.

זה כבר נושא למנכ"ל ולדירקטוריון

לכן AI לא יכול להישאר פרויקט של מחלקת ה-IT או הסייבר. הוא משפיע על התחרותיות של הארגון, על היעילות שלו ועל פרופיל הסיכון שלו, ולכן צריך להפוך לנושא אסטרטגי ברמת ההנהלה והדירקטוריון.

צריך להשקיע גם באנשים, לא רק בכלים. עובדים שיודעים להשתמש ב-AI בצורה נכונה ובטוחה יכולים להפוך למכפיל כוח משמעותי.

בסופו של דבר, גם התוקפים וגם המגינים מקבלים גישה לאותו מכפיל כוח. היתרון יהיה של מי שילמד להשתמש בו טוב יותר — ולחבר בין היכולת של המכונה לבין שיקול הדעת האנושי.

מצאתם אלפי חולשות? זו כבר לא השאלה החשובה

איך מגינים על ארגון בעידן ה-AI? בסדרה מיוחדת של TechTime, בכירי תעשיית הסייבר מציגים למנכ"לים ולמנהלי אבטחת מידע את האיומים החדשים — ואת תפיסת ההגנה הנדרשת

ענר מזור, מייסד-שותף ו-CPO ב-Tenzai

אם הייתי נכנס מחר בבוקר לתפקיד CISO של חברה עם 5,000 עובדים, הדבר הראשון שהייתי משנה הוא את הדרך שבה הארגון מודד סיכון.

רוב הארגונים עדיין מסתכלים על מספר החולשות שמצאו. אבל זו כבר לא השאלה הנכונה. אם אריץ AI על כל הקוד שלי, אוכל למצוא עשרות אלפי חולשות. בפועל, רק חלק קטן מהן באמת ניתנות לניצול בסביבה הספציפית של הארגון ועלולות לאפשר לתוקף לגרום נזק.

לכן הייתי מחליף את השאלה "כמה חולשות יש לנו?" בשאלה הרבה יותר חשובה: מה באמת פריץ?

לא כל חולשה היא סיכון

אנחנו כבר רואים את השינוי הזה אצל ארגונים. הם פחות מתעניינים במספר הכולל של החולשות ויותר בשאלה: אם מישהו ינסה לפרוץ אליי מחר בבוקר, איפה הוא באמת יצליח?

זו הבחנה חשובה במיוחד בעידן ה-AI. היכולת למצוא חולשות הופכת לזולה, מהירה ונגישה יותר, ולכן עצם הגילוי שלהן כבר אינו מספיק. האתגר הוא להבין אילו חולשות באמת ניתנות לניצול, באילו תנאים ולאילו נכסים הן מאפשרות להגיע.

כך אפשר לתעדף נכון את המשאבים ולהתמקד במה שבאמת מסכן את הארגון.

התוקף הופך לסוכן

לפני שנה עוד הייתה מחלוקת אם מודלי AI באמת מסוגלים לבצע משימות סייבר מורכבות. היום אנחנו כבר יודעים שכן. ראינו את היכולות האלה אצל Anthropic ואצל OpenAI, ואנחנו רואים אותן גם במודלים פתוחים ובמודלים סיניים. המשמעות היא שהיכולות האלה כבר לא נמצאות בידיים של חברה אחת — הן הופכות לנגישות הרבה יותר.

אבל השינוי הגדול יותר בעיניי הוא המעבר מפעולה בודדת לסוכן שפועל לאורך זמן.

סוכן AI יכול לאסוף מידע, למצוא חולשה, לנסות לנצל אותה, לבדוק מה קרה, ואם נכשל — לעבור לנתיב אחר ולהמשיך. כל שלב בפני עצמו אולי אינו יוצא דופן, אבל החיבור ביניהם מאפשר מתקפה מורכבת ואוטונומית הרבה יותר.

במקביל, AI מוריד את רף הכניסה. תוקפים שפעם נזקקו לידע טכני רב יכולים להיעזר במודלים מתקדמים לביצוע משימות שבעבר דרשו מומחיות גבוהה.

חלון הזמן של המגן נסגר

AI משנה גם את המשמעות של Zero-Day ו-One-Day. בעבר, גם אחרי שפורסם עדכון אבטחה, לקח זמן להבין מה בדיוק תוקן וכיצד להפוך את החולשה למתקפה. היום מודל AI יכול לנתח את השינוי בקוד, להבין מה הייתה החולשה ולייצר עבורה קוד שמנצל אותה בזמן קצר מאוד.

גם מציאת Zero-Day כבר אינה בהכרח נחלתם של חוקרים מתקדמים בלבד. ככל שהיכולת הזאת הופכת נגישה וזולה יותר, הסיכון לארגונים גדל.

מבחינת ה-CISO, המשמעות ברורה: חלון הזמן של המגן הולך ומתקצר. לכן לא מספיק לתעדף חולשות רק לפי חומרתן. צריך לשאול איזו מהן באמת ניתנת לניצול — ועל מה צריך לרוץ קודם.

אם התוקף בודק כל הזמן, גם הארגון צריך

אנחנו נמצאים בתקופת מעבר. בני אדם עדיין מגדירים את מטרות התקיפה, אבל יותר ויותר מהביצוע עצמו עובר לסוכני AI. הם מסוגלים לעבוד ברצף, לקבל החלטות ולבדוק הרבה יותר אפשרויות ממה שאדם יכול.

לכן גם ההגנה צריכה להשתנות. אם בעבר היה מספיק לבצע מבדק חדירה פעם בכמה חודשים, היום זה כבר לא מספיק. אם תוקף יכול לנסות אלפי תרחישים חדשים באמצעות AI, גם הארגון צריך לבדוק את עצמו באופן רציף.

זו הגישה שאנחנו מאמינים בה ב-Tenzai: לא לחכות לתוקף, אלא להפעיל AI שחושב ומתנהג כמו תוקף, להבין מה באמת ניתן לנצל — ולסגור את הפער לפני שמישהו אחר עושה זאת.

[קרדיט צילום: אלעד מלכה]

האדם כבר לא לבד ברשת. הארגון צריך לדעת מי באמת עומד מולו

איך מגינים על ארגון בעידן ה-AI? בסדרה מיוחדת של TechTime, בכירי תעשיית הסייבר מציגים למנכ"לים ולמנהלי אבטחת מידע את האיומים החדשים — ואת תפיסת ההגנה הנדרשת

גיא טיטונוביץ', מייסד ומנכ"ל CHEQ

כל עולם הזהויות נבנה על הנחת יסוד אחת: שבצד השני של האינטראקציה נמצא בן אדם. שם משתמש, סיסמה ואימות דו-שלבי נועדו לוודא שאדם הוא מי שהוא טוען שהוא. ההנחה הזאת קורסת לנגד עינינו.

אנחנו נכנסים לעידן שבו חלק עצום מהאינטראקציות הדיגיטליות יבוצעו על ידי סוכני AI שפועלים בשם בני אדם — מחפשים, משווים מחירים, ממלאים טפסים ואפילו מבצעים רכישות. המשמעות היא שארגונים צריכים ללמוד לא רק מי נמצא מולם, אלא מה נמצא מולם.

"מי אתה?" כבר לא מספיק

ניהול הזהויות חייב להשתנות מהשורש. במקום לשאול רק "מי אתה?", צריך לענות בזמן אמת על שלוש שאלות: האם הישות שמולי היא אדם, בוט או סוכן AI; בשם מי היא פועלת; ומה הכוונה שלה.

גם לסוכנים עצמם צריך להיות מודל זהות והרשאות, עם שרשרת האצלה ברורה: מי שלח אותם, מה מותר להם לעשות ואיזה מוניטין הם צברו לאורך זמן.

ארגון שלא יידע להבדיל בין סוכן לגיטימי שקונה עבור לקוח אמיתי לבין בוט עוין שמתחזה אליו יפסיד פעמיים: גם את הלקוח וגם את הקרב על האבטחה.

האיום נמצא בדלת הכניסה

צוותי אבטחה יודעים היום היטב מה קורה בתוך הרשת הארגונית, אבל הם כמעט עיוורים למה שמתרחש בחזית הדיגיטלית — באתרים, באפליקציות, בטפסים וב-API-ים.

תחשבו על שוד בנק: השודד נכנס דרך הסניף, המקום שבו הכסף פוגש את הקהל הרחב. הוא לא הולך למשרדי התאגיד שמחזיק בבנק. הסניף הדיגיטלי של הארגון הוא האתר והאפליקציה — ושם פועלים רבים מהאיומים החדשים.

גם דרך הזיהוי צריכה להשתנות. תקיפה שמיוצרת באמצעות AI יכולה להיות פולימורפית — כל מופע שלה נראה אחרת. לכן צריך לעבור מזיהוי המבוסס רק על חתימות וחוקים לזיהוי של התנהגות וכוונה.

וכשהתוקף אוטונומי, גם התגובה צריכה להגיע במהירות מכונה. מודל שבו אנליסט אנושי מאשר כל פעולה פשוט לא שורד את קצב האירועים. ה-SOC של השנים הקרובות יפעיל יותר סוכני הגנה אוטונומיים, והאנליסט יעבור בהדרגה ממי שמכבה שריפות למי שמנהל את המערך.

הסכנה: מציאות שלא קיימת

האיום שמדברים עליו מעט מדי בעיניי הוא דווקא זיהום הדאטה. לא מתקפה אחת גדולה, אלא הצפה שקטה של האינטרנט בישויות סינתטיות.

צבאות של בוטים וסוכנים יכולים לפתוח חשבונות, למלא טפסים ולייצר לידים, קליקים ומעורבות שנראים אנושיים לחלוטין. התוצאה היא שה-CRM מתמלא באנשים שלא קיימים, האנליטיקס מתאר קהל שלא קיים, והחלטות עסקיות מתקבלות על סמך מציאות מזויפת. גרוע מכך, ה-AI הארגוני עלול להתאמן על דאטה שנוצר בעצמו בידי AI אחר.

ככל שארגונים יפתחו את הדלת לסוכנים לגיטימיים שפועלים בשם לקוחות, יגדל גם התמריץ של תוקפים להתחזות דווקא אליהם.

מה צריך לעשות מחר בבוקר?

אם הייתי נכנס מחר לתפקיד CISO של חברה עם 5,000 עובדים, לפני תקציבים וכלים הייתי ממפה את הדלת הראשית הדיגיטלית של הארגון: אתרים, אפליקציות, טפסים ו-API-ים.

הייתי שואל שאלה פשוטה: כמה מהתנועה שם אנושית, כמה אוטומטית וכמה ממנה כבר מגיעה מסוכני AI.

אי אפשר להגן על מה שלא רואים. בעולם החדש, ארגונים יצטרכו להתייחס גם לישויות לא-אנושיות כאזרחיות מן המניין של מערך הזהויות — עם הרשאות, אחריות ויכולת לדעת מי שלח אותן ומה מותר להן לעשות.

השלב הבא כבר נראה באופק: אימות סוכנים. כפי ש-SSL הפך לסטנדרט שבלעדיו דפדפן אינו סומך על אתר, יגיע עולם שבו עסק לא יוכל לסמוך על סוכן בלי לדעת מי הוא ובשם מי הוא פועל.

העובדים כבר משתמשים ב-AI. השאלה היא אם הארגון יודע על זה

איך מגינים על ארגון בעידן ה-AI? בסדרה מיוחדת של TechTime, בכירי תעשיית הסייבר מציגים למנכ"לים ולמנהלי אבטחת מידע את האיומים החדשים — ואת תפיסת ההגנה הנדרשת

רועי נסימי, חוקר אבטחה בכיר באורקה סקיוריטי

אם הייתי נכנס מחר בבוקר לתפקיד CISO של חברה עם 5,000 עובדים, הדבר הראשון שהייתי עושה לא היה לקנות עוד מערכת אבטחה. הייתי מתחיל ביצירת תמונת מצב מלאה של כלי ה-AI שכבר פועלים בארגון — בדגש על שרתי MCP ו-Skills. הסיבה פשוטה: אי אפשר להגן על מה שלא יודעים שקיים.

עקב אכילס החדש

כלי AI זדוניים הופכים לווקטור תקיפה פשוט ויעיל דווקא בתקופה שבה כולם רוצים לנוע מהר ככל האפשר. הרעלת שרשרת האספקה אינה תופעה חדשה, אבל היא הופכת מסוכנת יותר בעולם שבו קוד רץ בכל מקום ולעיתים ללא בקרה.

אם בעבר תוקפים החדירו נוזקות לחבילות קוד בתקווה שיגיעו לשרתים, היום עובדים מריצים סוכנים על מחשבי קצה שבהם נמצאים מפתחות למערכות ענן, שיכולים להוביל למידע ארגוני רגיש.

במחקר שפרסמנו הצלחנו ליצור Skill דמה זדוני שצבר מאות הורדות בזמן קצר. באמצעותו יכולנו, כתוקפים, להריץ קוד על מחשבי משתמשים אחרים. זו המחשה לכך שהסיכון אינו תיאורטי.

ה-Shadow AI כבר כאן

הטעות הגדולה ביותר שאני רואה היא גמישות יתר שמייצרת כאוס. עובדים מאמצים כלי AI מהר יותר מהיכולת של הארגון להבין כיצד הם עובדים ומה הם עושים. הם מחברים סוכנים לקוד, לענן ולמסמכים רגישים ללא ידיעת צוותי האבטחה — תופעה שאנחנו מכנים Shadow AI.

צריך להניח שהעובדים כבר משתמשים ב-AI. איסור גורף לא בהכרח עוצר אותם; לעיתים הוא פשוט דוחף את השימוש מחוץ לטווח הראייה של הארגון. לכן הפתרון אינו לחסום, אלא לספק חלופות מאושרות ונוחות ולאפשר לעובדים לעבוד מהר בתוך גבולות ברורים.

האתגר גדל עם AI App Builders, שהפכו כמעט כל עובד למפתח. בתוך דקות אפשר לבנות אפליקציה שמתחברת למידע ארגוני ולשירותי ענן. מבחינת ה-CISO, השאלה כבר אינה רק באילו כלי AI העובדים משתמשים, אלא אילו מערכות הם בנו באמצעותם, למי יש גישה ואילו סוכנים מחוברים אליהן.

נראות, הרשאות, ניטור

מכאן נגזרים שלושה צעדים. הראשון הוא נראות: למפות את כלי ה-AI, הסוכנים, שרתי ה-MCP והאפליקציות שנבנו באמצעות AI, ולהבין לאילו מערכות ומידע הם מחוברים.

השני הוא הרשאות: להחיל גם על סוכנים את עקרון ההרשאה המינימלית, ולהגדיר לכל סוכן או אפליקציה גורם אחראי.

השלישי הוא ניטור רציף. סוכן יכול לקבל הרשאה חדשה, Skill יכול להתעדכן ואפליקציה יכולה להתחבר לבסיס נתונים נוסף. כלי שהיה בטוח אתמול עלול להפוך למסוכן מחר.

התוקף כבר עבר לקצב מכונה

AI גם מקצר משמעותית את שרשרת התקיפה. בתור חוקר חולשות שביצע בעבר מבדקי חדירה, ראיתי משימות שדרשו מהתוקף שעות של ניתוח וחיפוש. היום Claude Code מסוגל לבצע חלק גדול מהעבודה הזאת בתוך דקות.

המשמעות היא שעד שהתראה מגיעה לאנליסט ונחקרת, התוקף כבר יכול להתקדם בין מערכות, לאתר סודות ולהרחיב הרשאות. לכן לא מספיק לשאול כיצד לזהות אותו מהר יותר; צריך למנוע ממנו מראש את האפשרות להתקדם.

זיהוי והתראה עדיין חשובים, אבל בעולם שפועל בקצב מכונה אי אפשר תמיד לחכות לאדם. במקרים מסוימים גם מערכת ההגנה צריכה לדעת לבלום פעולה בזמן אמת.

עבור המנכ"ל, השורה התחתונה היא לא לבחור בין חדשנות לשליטה. AI צריך להיות נושא הנהלה, עם בעלות ואחריות ברורות. החברות שיובילו יהיו אלה שיאפשרו לעובדים לנצל את כוחו של ה-AI — מבלי לאבד בדרך נראות, אחריות ושליטה.