התוצאות של אינטל דווקא היו טובות, אז מה בעצם הבעיה?
25 אפריל, 2016
על הארגון מחדש באינטל אפשר לומר שהוא נעשה מעט מדי ומאוחר מדי. הבעיה של אינטל אינה בטכנולוגיה או בכשלון הכניסה לשוק המובייל - אלא במודל העסקי המיושן
על הארגון מחדש באינטל אפשר לומר שהוא נעשה מעט מדי ומאוחר מדי. הבעיה של אינטל אינה בטכנולוגיה או בכשלון הכניסה לשוק המובייל – אלא במודל העסקי המיושן
מאת: רוני ליפשיץ, עורך Techtime
ההכרזה של אינטל (Intel) משבוע שעבר על שינויים ארגוניים רחבי היקף הכרוכים בקיצוץ של 11% מכוח האדם של החברה (כ-12,000 עובדים) משכו את כל תשומת הלב והסיטו את הדגש מהדו"חות הכספיים של החברה, שפורסמו באותו היום. התחושה היתה של אווירת יום הדין, או כפי שההכרזה הוגדרה באחד מהעיתונים הישראלים, "הפצצה של אינטל".
הבעיה היא שהדו"ח הרבעוני של אינטל דווקא נראה לא רע. אינטל דיווחה על הכנסות בהיקף של 13.7 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2016, בהשוואה ל-12.8 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2015. הרווח הנקי הסתכם ב-2 מיליארד דולר, בדיוק כמו ברבעון המקביל אשתקד. נתון מטעה נוסף היה השוואת התוצאות של הרבעון הראשון 2016 עם הרבעון האחרון 2015. אינטל דיווחה על ירידה של 8% במכירות בין שני הרבעונים הללו, אלא שגם ברבעוני 2014/2015 חלה ירידה, ואפילו גדולה יותר של 13%, ובמעבר בין 2013 ו-2014 חלה ירידה של 8%. כלומר מדובר בתופעה עונתית.
שוק המובייל אינו כל-כך זוהר
גם כאשר בודקים את המכירות לפי תחומים, התשובה לשאלה מדוע אינטל הכריזה על ארגון מחדש אינה ברורה מאליה: מכירות חטיבת המחשבים האישיים עלו ב-2% ל-7.5 מיליארד דולר. מכירות קבוצת הדטה סנטר עלו ב-9% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. ההנחה בשוק היתה שהבעיה נעוצה בכך שאינטל פיספסה את מהפיכת המובייל, מכיוון שיש שפע של נתונים המצביעים על דעיכת תחום ה-PC והעלייה במכירות של סמארטפונים וטאבלטים.
חברת Gartner, למשל, העריכה לאחרונה שהיקף משלוחי ה-PC ברבעון הראשון של 2016 צנח ב-9.6% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד, והסתכם בכ-64.8 מיליון יחידות בלבד. זהו הרבעון השישי ברציפות שבו נרשמת ירידה במשלוחי ה-PC. ומהצד השני, חברת IC Insights העריכה לפני כשבועיים שהמכירות של מעבדי יישומים לסמארטפונים יצמחו ב-10% ב-2016, ואילו המכירות של מעבדי שרתים ומחשבים אישיים יצמחו ב-2% בלבד.
אם שוק המובייל הוא המפתח לבעיה של אינטל, אז מדוע חברת המובייל האולטימטיבית, קואלקום, דיווחה על ירידה של 19% במכירות ברבעון הראשון של 2016? גם חברת המחקר IDC לא מתפעלת משוק המובייל. להערכתה, השוק יציג השנה האטה בקצב הצמיחה, ויגדל בשיעור של 5.7% בלבד בהשוואה ל-10.4% בשנת 2015. כלומר גם אם אינטל הייתה הופכת לחברת מובייל מובילה, התמונה היתה משתפרת רק במעט.
הרמז של הבורסה
מהי אם כן הבעיה של אינטל? רמז לכך ניתן לראות בהערכות השווי של מספר חברות הניצבות לצידה כחברות מובילות בשוק השבבים העולמי. סמסונג אלקטרוניקס נסחרת לפי שווי שוק של 138 מיליארד דולר, חברת TSMC הטאיוואנית נסחרת לפי שווי שוק של 125 מיליארד דולר, וחברת קואלקום נסחרת לפי שווי של כ-79 מיליארד דולר. כל אחת מהחברות האלה מציגות יחס מספר עובדים/שווי שוק טוב בהרבה מאשר אינטל.
הנקודה המעניינת היא שמדובר במודלים עיסקיים שונים בתכלית אחד מהשני: אינטל מתמקדת בפיתוח, ייצור ושיווק מעבדים המבוססים על ארכיטקטורה קניינית משל עצמה. סמסונג היא חברת מערכות המייצרת גם שבבים אולם משתמשת בהם לצורך פיתוח מערכות שלמות ללקוח הסופי, כמו סמארטפונים, טאבלטים, טלוויזיות ועוד. חברת TSMC היא קבלנית ייצור שבבים: היא מייצרת לפי הזמנה שבבים של חברות אחרות ומתמחה בפיתוח תהליכי ייצור יעילים אמינים וזולים. קואלקום היא חברת פאבלס (Fabless). אין לה מפעל ייצור, היא מתכננת שבבים ומייצרת אותם במקומות אחרים (היא אחת מהלקוחות הגדולים של TSMC).
מנגד, אפל נסחרת לפי שווי שוק של 586 מיליארד דולר, מיקרוסופט נסחרת לפי שווי שוק 378 מיליארד דולר, וגוגל נסחרת לפי שווי של 474 מיליארד דולר. אנחנו רואים פער הולך וגדל בין יצרניות השבבים המתמחות, לבין חברות המספקות פתרון כולל, המקיף את תשתיות החומרה הטכנולוגית ואת סביבת התוכנה הדרושה לפיתוח ולשימוש במערכות.
למעשה, אינטל היא החברה היחידה בצמרת המחזיקה עדיין במודל הקלאסי של יצרנית שבבים המבצעת את כל הפעילויות בצורה אנכית ומתמקדת בטכנולוגיה עצמית בלבד. מהבחינה הזו, ההגדרה "דינוזאור" מתארת אותה יפה מאוד, שכן כל שאר החברות במודל הזה נקלעו לקשיים בשנתיים האחרונות, שבעקבותיהם בוצעו במהלך 2015 עיסקות מיזוג ורכישה של חברות שבבים בהיקף של יותר מ-117 מיליארד דולר (פי 5 מאשר ב-2014).
צומת קבלת החלטות מבלבל
עכשיו הגיע תורה של אינטל לשכלל את המודל העיסקי שלה, בעולם שבו שוק הסמיקונדקטורס תקוע סביב ה-340 מיליארד דולר בשנה ונראה כמסרב לצמוח עקב הקושי במעבר לטכנולוגיות חדשות. אינטל לא מסרה מה הם יעדי ואופני האירגון מחדש, מלבד האמירה הכללית שמטרתו להאיץ את יציאתה משוק ה-PC כשוק המרכזי שלה, ולבנות פרופיל חדש של חברה המספקת תשתיות לענן ולמיליארדי האבזרים המקושרים אליו.
כדי לעשות זאת היא צריכה להתאים את עצמה לשוק המודרני במספר דרכים, כאשר האתגר הראשון הוא למצוא פתרון לבעיית מיקרוסופט. מעמדה כמנהיגת מעבדי המחשבים צמח על בסיס שיתוף פעולה עם מיקרוסופט: אינטל סיפקה את השבבים, ומיקרוסופט דאגה לאטמוספירת תוכנה התומכת בשבבים שלה.
כיום אינטל צריכה לבנות את "כוכב התוכנה" שלה בכוחות עצמה – והדבר הוא בלתי אפשרי – בלא חבירה אסטרטגית אל יצרניות תוכנה קיימות – או גיבוש אסטרטגיית קוד פתוח קיצונית ביותר. עד כדי כך קיצונית, שאפילו הארכיטקטורה שלה צריכה להיות זמינה במתכונת של IP בקוד פתוח. ולא רק זמינה – אינטל צריכה לדחוף אותה בכוח אל השוק, לפתות את קהילת התוכנה והמפתחים, לייצר שיתופי פעולה עם קבלניות ייצור כמו TSMC למשל, כדי שיהיה להם אינטרס לפתח תהליכי ייצור המותאמים לפלטפורמה שלה.
כמובן שהיא צריכה להמשיך ולהיצמד אל הענן – זהו תחום שבו היא חזקה ביותר, והוא נמצא בצמיחה מתמדת. צריך לזכור שמאחורי כל אפליקציה בנייד יש שרת בענן – וברוב המקרים זהו שרת מבוסס אינטל. אלא שהמעבד הוא רק מרכיב אחד בענן – ואם אינטל לא תיהפך לחברת מערכות בתחום הענן – סופם של המעבדים שלה שהם יאבדו את השוק לשרתים המבוססים על מעבדים של חברות זולות ויעילות בהרבה (למשל חברות פאבלס המקבלות שירותי ייצור זולים).
תרבות ארגונית חדשה
אפילו אינטל עצמה צריכה ליהפך לחברת פאבלס חלקית. מדוע לייצר במפעלים שלה מעבדים ורכיבי SoC שניתן לייצר בצורה זולה יותר אצל קבלניות ייצור מתמחות? אחת מהמגמות המרכזיות כיום בתעשייה היא המעבר לפתרונות כמעט מלאים: מערכות על גבי כרטיס הנמכרות במחיר אטרקטיבי וחוסכות את הצורך בפיתוח כרטיסים ומאפשרות ליצרניות המערכות להתמקד במוצר הסופי. אומנם אינטל כבר נמצאת בתחום הזה, אבל חברה כמו אינטל לא צריכה להשתלב במגמה של כרטיסי מחשוב – היא צריכה להוביל אותה. ובעיקר, היא צריכה לספק פתרונות תוכנה מרמת השבב ועד רמת הענן.
יכול להיות שהשינויים האלה דורשים פיצול של אינטל לחברות נפרדות, ולא רק צמצום במספר העובדים והגדרה מחדש של יעדים טכנולוגיים, כי הם דורשים שינוי עמוק בתרבות הארגונית. אינטל צריכה להיות חברה שיודעת לדבר עם עשרות ואלפי חברות קטנות, ולא עם כמה עשרות חברות גדולות. אלה הפנים החדשות של תעשיית האלקטרוניקה ואינטל צריכה לפתח ממשק שיודע לדבר אתה בדרך הזו.
תעשיית השבבים מתארגנת בשנים האחרונות במתכונת חדשה: חברות סופר-מרקט המספקות את כל סוגי הרכיבים, חברות קטנות בעלות התמחות נישתית, וחברות המספקות פתרונות מלאים – מרמת השבב עד רמת המערכת הסופית.
ככל הנראה הבעיה של אינטל נעוצה בעובדה שהיא לא נמנית עם אף אחת מהקטגוריות האלה: היא פועלת במתכונת ישנה של חברה אנכית המתמחה במוצר מוגבל. המודל שלה התאים לאמצע המאה ה-20, ולא לאמצע המאה ה-21. כלומר הקושי של אינטל לא נעוץ בטכנולוגיה מסויימת או במעמדה בשוק המובייל – אלא במודל העסקי המיושן שלה.
פורסם בקטגוריות: חדשות , סמיקונדקטורס , תעשייה וניהול
פורסם בתגיות: INTEL
כתבות נוספות העשויות לעניין אותך
