בתמונה למעלה: הדמיית ההבדל בין תמונה מוגנת בפני זיהוי פנים לבין תמונה מקורית
חברת D-ID מתל אביב השלימה גיוס הון בהיקף של 13.5 מיליון דולר בהובלת AXA Venture Partners. "גיוס בסדר-גודל כזה בתקופה של חוסר ודאות כלכלית משקף את הצורך בפתרונות שלנו", אמר מייסד משותף וסמנכ"ל התפעול, סלע בלונדהיים. "השימוש הגובר בטכנולוגיות זיהוי פנים לצד תקנות פרטיות מחמירות המחייבות הגנה על מידע, מחייבים חברות רבות להפוך את המידע המאוחסן אצלן לאנונימי, או להסתכן בקנסות כבדים".
החברה פיתחה טכנולוגיית תוכנה המאפשרת למנוע זיהוי פנים אוטומטי באמצעות תוכנות רובוטיות ובינה מלאכותית, מבלי לפגוע ביכולת הזיהוי האנושית של התמונה. הטכנולוגיה מבוססת על ביצוע שינויים זעירים הנעשים בקובץ התמונה, שאינם נראים לעין האנושית, אולם מונעים את האפשרות להפעיל אלגוריתם זיהוי תמונה על-גבי הקובץ. ראוי לציין שטכניקות למניעת זיהוי תמונה אוטומטית קיימות זמן רב, אולם הן מבוססות על הכנסת עיוותים בתוך התמונה, טשטוש פרטים והוצאת אלמנטים ממנה. התוצאה היא שהטכניקות הקיימות היום פוגעות באיכות התמונה ולעתים אפילו ביכולת לבצע זיהוי פנים אנושי. הטכנולוגיה של D-ID מנצלת חולשות באלגוריתמים לזיהוי תמונות ובמערכות בינה מלאכותית, כדי למנוע מהם לבצע את המלאכה.
השם D-ID, הוא קיצור של הביטוי de-identification המתייחס לכל האמצעים המקשים על ביצוע זיהוי תמונות אוטומטי. תוכנות זיהוי הפנים האוטומטיות הפכו לא רק לנפוצות מאוד, אלא גם לסיכון אישי גדול מאוד. הורדת תמונות מאתרי אינטרנט, רשתות חברתיות, ופריצות למאגרי נתונים של גופים כמו בנקים וסוכנויות ממשלתיות, הופכות את בעיית גניבת הזהות והשימוש לרעה על-ידי עבריינים או משטרים טוטליטריים לבעייה דחופה מאוד. באמצע 2018 האיחוד האירופי הכיר בבעיה, וקבע במסגרת תקנות ההגנה על פרטיות (GDPR) שצילומי פנים הם "מידע אישי רגיש".
חברת D-ID נוסדה בשנת 2017 על-ידי יוצאי יחידת 8200, גיל פרי, סלע בלונדהיים ואלירן קוטה. בתחילה היא פיתחה את הטכנולוגיה עבור מוצרים צרכניים, אולם מהר מאוד התברר לה שהשוק הגדול באמת הוא השוק הארגוני, שאליו היא מכוונת כיום את הטכנולוגיה באמצעות פתרון תוכנה הנמצא במחשבי הארגון, או כפתרון במתכונת של תוכנה כשירות (SaaS). במקביל לפיתוח אלגוריתם העלמת הפרמטרים, החברה מפעילה "צוות אדום" של מומחים, שתפקידו לתקוף את הטכנולוגיה ולנסות להתגבר עליה.
אלא שבעקבות משבר הקורונה והתפתחות טכנולוגיות חדשות כמו עיר חכמה ונהיגה אוטונומית, הבעיה נעשית רחבה בהרבה: מערכות לניטור נהגים (DMS) בתעשיית הרכב מתעדות את פני הנהגים ולעתים רבות שולחות את המידע לענן, מצלמות בערים מצלמות את כל העוברים והשבים, בעקבות מגיפת הקורונה מגבירות המדדינות את המעקב אחר בני-אדם, ואפילו רובוטים לניקוי רצפות במוסדות ציבוריים מצלמים את כל האנשים המצויים בסביבתם. כל אלה הופכים את טכנולוגיות זיהוי הפנים לאיום רחב היקף, הזקוק לטכנולוגיות התגוננות כמו אלה של החברה התל אביבית.