פרקליטות מחוז מרכז בסיאול חשפה בימים האחרונים פרשה חריגה בהיקפה, הנחשבת לאחת מפרשות הריגול התעשייתי החמורות שנחקרו עד כה בתעשיית השבבים הדרום-קוריאנית. על פי דיווח של סוכנות רויטרס, עשרה בני אדם הועמדו לדין בחשד להדלפה מתמשכת ומאורגנת של טכנולוגיית ייצור מתקדמת של זיכרונות DRAM לידי יצרנית שבבים סינית. בין הנאשמים נמנים בכיר לשעבר ומהנדסים שעבדו בעבר בסמסונג אלקטרוניקס, לצד גורמים נוספים שפעלו דרך חברות תיווך ומבנים עסקיים שנועדו לטשטש את מקור המידע. הפרשה ממחישה את מעמדה של הטכנולוגיה כמשאב אסטרטגי בזירה הגלובלית.

לפי כתב האישום, מוקד הפרשה הוא קבוצה של עובדים לשעבר בסמסונג, שהעבירו ליצרנית הזיכרונות הסינית ChangXin Memory Technologies (CXMT) ידע רגיש הנוגע לתהליך ייצור DRAM בטכנולוגיית 10 ננומטר – תהליך הנחשב לאחד המתקדמים, המורכבים והיקרים בעולם הזיכרונות. אחד המאפיינים החריגים בפרשה הוא אופן העברת הידע: התביעה טוענת כי אחד המהנדסים המרכזיים העתיק בכתב יד מאות שלבים מפורטים של תהליך הייצור. במקום שימוש בקבצים, צילומים או מסמכים דיגיטליים, הוא רשם באופן ידני את “מתכון הייצור” המלא – החל מסדר הפעולות במפעל, דרך פרמטרים של ציוד, ועד נקודות כשל, אופטימיזציות ותיקונים שגובשו לאורך שנים של ניסיון.

המטרה, לפי גורמי החקירה, הייתה לעקוף את מערכות ההגנה הדיגיטליות של סמסונג. מערכות ניטור, מניעת דלף מידע ובקרות גישה אינן מסוגלות לאתר מחברת ועט. מהחקירה עולה כי המידע שנכתב ביד הועבר בהמשך לגורמים נוספים, אורגן למסמכים מסודרים, ושימש תשתית לבניית תהליך הייצור של CXMT כמעט מאפס – אך מבלי לעבור את שלבי הניסוי והטעייה שאפיינו את הפיתוח המקורי. על פי כתב האישום, חלק מהידע הועבר דרך חברות קש וגופים מתווכים, במטרה לנתק את הקשר הישיר בין המהנדסים הקוריאנים לבין היעד הסיני. כך נוצרה שכבת הסוואה עסקית שאפשרה העברת ידע ותובנות תהליך במסווה של פעילות ייעוצית או מחקרית. כלי תקשורת בקוריאה דיווחו כי פעילות זו החלה כבר ב-2018 ונמשכה לאורך מספר שנים, תוך גיוס שיטתי של עובדים בעלי ידע קריטי.

מדוע DRAM בתהליך 10 ננומטר כה קריטי?

המשמעות של DRAM בתהליך 10 ננומטר חורגת מהקטנה פיזית של רכיבים. מדובר בתהליך ייצור המחייב שליטה קפדנית בסטיות, בתזמון, בחומרים ובציוד ליתוגרפי מהמתקדמים בעולם. כל חריגה זעירה עלולה להפוך השקעה של מיליארדי דולרים לכישלון תעשייתי. חברות כמו סמסונג ו-SK Hynix השקיעו שנים והון עתק כדי להגיע ליציבות בייצור בטכנולוגיה זו. הידע שנצבר אינו מופיע בפטנטים בלבד, אלא מבוסס על ניסיון מצטבר של אלפי תקלות, פתרונות ושיפורים – ידע מעשי שמאפשר ייצור בקנה מידה מסחרי. לפי עמדת התביעה, זהו בדיוק הפער ש-CXMT לא הייתה יכולה לגשר עליו בפרק זמן כה קצר ללא גישה לידע שנגנב.

מהחקירה עולה כי CXMT הצליחה כבר בשנת 2023 להציג ייצור DRAM בטכנולוגיית 10 ננומטר – לראשונה בקרב יצרנית סינית. בהמשך הציגה גם דגמי DDR5, המשמשים שרתים, מרכזי נתונים ומערכות עתירות ביצועים. עוד נמצא כי הידע שהודלף שימש בסיס גם לפיתוח זיכרונות HBM (High Bandwidth Memory), רכיב מפתח במחשוב בינה מלאכותית, במעבדים גרפיים ובמאיצים. מדובר בשוק הנשלט ברובו על ידי יצרניות קוריאניות ואמריקאיות, וכל ניסיון סיני לחדור אליו נתפס כמהלך בעל משמעות אסטרטגית.

CXMT עצמה נחשבת לאחת מיצרניות ה-DRAM הבולטות בסין, ומתמקדת בפיתוח וייצור שבבי זיכרון לצרכנים ולשרתים כחלק מהמאמץ הלאומי של בייג‘ינג לצמצם תלות בטכנולוגיה מערבית. החברה מתכננת הנפקה בבורסה בשנגחאי ברבעון הראשון של 2026, לפי הערכות שווי של כ-42 מיליארד דולר, במטרה לגייס הון משמעותי להתרחבות ולהעמקת הפעילות בתחום הזיכרונות המתקדמים.

“נזק חריג בהיקפו”

לפי הפרקליטות הדרום-קוריאנית, הנזק הכלכלי מהפרשה נאמד בעשרות טריליוני וון – סכום השווה למיליארדי דולרים. מעבר לפגיעה הישירה בסמסונג, מדובר בפגיעה רחבה ביכולת התחרות של תעשיית השבבים הקוריאנית ובאובדן יתרון טכנולוגי שנבנה לאורך עשרות שנים. גורמים במדינה מדגישים כי אין מדובר בעבירת קניין רוחני שגרתית, אלא בפגיעה בביטחון הכלכלי הלאומי, על רקע המאבק הגלובלי על שליטה בשרשראות הערך של תעשיית השבבים.

הפרשה הנוכחית מצטרפת לשורה של חקירות והעמדות לדין שניהלה דרום קוריאה בשנים האחרונות סביב דליפת ידע תעשייתי רגיש, בעיקר בתחום הזיכרונות שבו למדינה יתרון עולמי מובהק. עם זאת, המקרה הנוכחי בולט במיוחד בהיקפו, בשיטתיות שבה בוצע ובתוצאה המעשית: מוצרים מסחריים שכבר הגיעו לשוק, ושעל פי כתב האישום נשענים על ידע שהודלף שלא כדין.

מעבר לאולם בית המשפט בסיאול, לפרשה יש הד רחב הרבה יותר. היא מדגישה את הפער בין פיתוח תיאורטי לבין ייצור תעשייתי בקנה מידה גדול, ואת הערך האמיתי של ניסיון מצטבר. יותר מכל, היא ממחישה כיצד תעשיית השבבים הפכה לזירה גיאו-פוליטית, שבה ידע, עובדים ותהליכים הם נכסים אסטרטגיים – לא פחות מכל אמצעי כוח מסורתי.