מהפיכת ה-AI בהייטק: אימוץ נלהב, לצד דאגה מעתיד התעסוקה

דו"ח חדש של רשות החדשנות ומכון ברוקדייל מציג תמונה מורכבת של שוק העבודה הטכנולוגי: מצד אחד אימוץ מסיבי של כלי בינה מלאכותית – 95% מהעובדים משתמשים בהם בעבודתם ו-78% עושים זאת מדי יום. מצד שני, דווקא על רקע החדירה המואצת, גובר החשש התעסוקתי, בעיקר בקרב עובדים מנוסים, עובדים בפריפריה ובעלי השכלה שאינה אקדמית. התוצאה היא דיסוננס מובהק: טכנולוגיה שמגבירה פריון ומעצימה עובדים צעירים, אך במקביל מערערת את תחושת הביטחון של חלקים מהענף.

הנתונים מראים כי העובדים משלבים את הבינה המלאכותית במגוון רחב של משימות. מפתחים נעזרים בכלים לכתיבת קוד, ניתוח לוגים ואיתור תקלות, בעוד אנשי שיווק, מוצר ומשאבי אנוש משתמשים בהם לכתיבת תוכן מקצועי, חיפוש מידע ולמידה עצמית. שמונים ושתיים אחוז מהמשתמשים היומיומיים משלבים את הכלים בשלושה סוגי משימות או יותר, ורבע מהם ביותר משישה סוגי משימות – עדות להתפשטות אורגנית של ה-AI בכל שכבות הארגון.

התרומה לפריון משמעותית: שבעים אחוז מהעובדים מדווחים על שיפור ניכר באיכות התוצרים וחמישים אחוז על קיצור זמן העבודה בעשרות אחוזים. ארבעים אחוז מציינים קיצור של יותר ממחצית מזמן הביצוע. מדד הפרודוקטיביות שפיתחו החוקרים מצביע על כך שכשלושה רבעים מהעובדים חווים עלייה ממשית בפריון, ללא הבדל בין סוגי תפקידים או חברות.

לצד זאת, הפערים בתפיסות בולטים. עובדים מנוסים מדווחים על רמות החשש הגבוהות ביותר – שלושים ושבעה אחוז מסניורים חשים איום ממשי. בקרב עובדים ללא השכלה אקדמית שיעור החשש מגיע לשלושים ותשעה אחוז, לעומת עשרים ושישה וחצי בלבד בקרב בעלי תואר. גם הפער הגיאוגרפי חד: ארבעים אחוז מתושבי הפריפריה חוששים מהשפעת ה-AI על עבודתם, לעומת עשרים וארבעה אחוז בלבד מאלה המתגוררים במרכז.

פערים ניכרים נרשמו גם בדפוסי השימוש: צעירים וג’וניורים מובילים באימוץ הכלים ובשילובם במשימות פיתוח, בעוד עובדים ותיקים משתמשים בהם פחות. ממצא מפתיע נוסף הוא שחברות סטארט-אפ משתמשות בכלי קוד ייעודיים בשיעור נמוך יותר מאשר מרכזי פיתוח בינלאומיים ובתי תוכנה.

למרות החששות, התמונה הרחבה אופטימית: שישים ושמונה אחוז מהעובדים רואים ב-AI הזדמנות להתפתחות תעסוקתית, ורק עשרים ושבעה אחוז רואים בה איום. הדור הצעיר, שמוביל את האימוץ ומפתח שילוב טבעי בין מיומנויות אנושיות לטכנולוגיות, מבטא היטב את רוח התקופה – שילוב של פחד מהתמורות המואצות לצד תקווה אמיתית ליכולות חדשות ולמסלולי קריירה חדשים.

הושקה תוכנית התמחות למהנדסים ומתכנתים ממזרח ירושלים

עיריית ירושלים הכריזה על תוכנית EasTech, שנועדה לעודד תעסוקה של מהנדסים ממזרח העיר ולסייע לחברות סטארט-אפ למצוא עובדים מוכשרים ולהעניק הזדמנות תעסוקתית למתמחים. מסלול ההתמחות הינו פרי שיתוף פעולה עם עמותת Star For Life, שמאפשרת למתמחים לקבל מלגה חודשית וכן מעטפת ליווי מקצועית.

המתמחים יוכלו לעבוד יומיים בשבוע בחברות עצמן ובימים האחרים במתחם ההייטק החדש שהוקם לאחרונה במזרח ירושלים ברחוב צאלח א דין, במימון משרד ירושלים ומסורת ישראל ועיריית ירושלים. המתחם מארח חברות הייטק שמעסיקות מתכנתים ממזרח העיר והוא הצעד הראשון בפרויקט הדגל "סיליקון ואדי", להקמת קמפוס הייטק גדול בשכונת ואדי ג'וז במזרח העיר שיתפרס על פני 200,000 מ"ר לשטחי מסחר, תעסוקה ותעשיה ויושקעו בו כ-200 מיליון שקל.

במתחם, יושבות חברות הייטק ישראליות ובינלאומיות, שמעסיקות מתכנתים ממזרח העיר. המקום מוצע לחברות ללא תשלום, וזאת על מנת לעודד ולפתח את תחום ההייטק במזרח העיר ולאפשר תעסוקה איכותית לצעירים אקדמאיים שמתקשים למצוא עבודה בחברות טכנולוגיה מחוץ לאזור.

עינת מסטרמן [בתמונה], מנהלת התוכנית האסטרטגית לתעסוקה איכותית במזרח ירושלים, מוסרת: "הנתונים שבידנו מראים כי כ- 5000 צעירים ממזרח ירושלים מקבלים תואר אקדמי בכל שנה. המספרים הללו מצביעים על פוטנציאל לשיפור של ממש בפריון העבודה במקום אם יוסרו חסמים המונעים את השתלבותם בשוק העבודה. ולכן אנחנו משיקים תוכניות יחודיות שיתנו מענה לחסמים אלו ויאיצו את שילובם של תושבי מזרח העיר במעגל התעסוקה בתחום הטכנולוגי. אני קוראת לחברות הייטק בכל הארץ לפתוח את דלתותיהם למהנדסים ממזרח ירושלים ומאמינה שבכך לא רק הם ירוויחו אלא ניתרם כולנו."

לייבא עובדי הייטק זרים? הדעות בתעשייה חלוקות

בתמונה למעלה מימין לשמאל: אורי תדמור, אייל בר-עוז וטלי שם-טוב

בעקבות הצעת שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אורית פרקש הכהן, לייבא מחו"ל עובדים זרים להייטק הישראלי כדי לתת מענה למחסור בעובדים מיומנים, ערך Techtime סקר זריז בקרב מספר מנהלי חברות הייטק ישראליות, וגילה שהרעיון מעורר חילוקי דעות: חלק מאמץ אותו בהתלהבות, ואחרים סבורים שזו טעות.

אחת מהתופעות שהביאו לצמיחת ההייטק הישראלי (ולמחסור בעובדים), היא הנהירה של תאגידי טכנולוגיה בינלאומיים לישראל. חברת KLA היא דוגמא מובהקת: החברה מייצרת בישראל פתרונות מדידה ובקרה לייצור שבבים, גייסה בשנה האחרונה 300 עובדים נוספים וב-2019 רכשה את אורבוטק הישראלית.

נשיא KLA ישראל, אורי תדמור, סבור שההצעה היא בכיוון הנכון: "להייטק הישראלי יש הרבה מה להציע לעובדים שיגיעו ממקומות כמו הודו או מזרח אירופה. הם ישתדרגו כאן מבחינת כספית ומקצועית. ואם יגיעו גם עובדים יהודים שאולי יעשו עלייה, הברכה היא כפולה". ערן וגנר, שותף מנהל בקרן i3 Equity Partners המתמחה בהשקעה בחברות סטארט-אפ בשלבים מוקדמים, מסכים איתו: "אם אנחנו רוצים להיות ברמה של NBA אנחנו צריכים את העובדים הטובים ביותר מכל העולם – ולא רק מישראל. זהו מהלך מצוין שישמור את הכסף במדינה, ועדיף על העסקת עובדים ותשלום מסים לתעסוקת off-shore במדינות זרות".

האם בעידן הדיגיטלי המיקום בכלל חשוב?

עומר כילף, מייסד משותף ומנכ"ל אינוויז המפתחת חיישני LiDAR לתעשיית הרכב, סבור שזו טעות. "הדגש צריך להיות בפיתוח הדור הבא של המפתחים הישראלים. בעיני מדובר בפלסטר לבעיה שהטיפול בה מתחיל בהשקעה בחינוך. צריך לעודד צעירים וצעירות להצטרף להייטק. כמעט בכל שבוע אנחנו מארחים אצלנו תלמידי כיתות ט' ו-י' כדי לחשוף אותם לתעשייה. יש צמא גדול של בתי ספר להתארח בחברות הייטק – והן יכולות לקחת חלק בזה".

מימין לשמאל: ערן וגנר ועומר כילף
מימין לשמאל: ערן וגנר ועומר כילף

בפועל, חברות רבות מתמודדות עם המחסור באמצעות העסקת עובדים זרים באמצעות מרכזי off-shore מחוץ לישראל, בעיקר במדינות מזרח-אירופה והבלקן. טלי שם-טוב, מנכ"לית CodeValue המספקת שירותי פיתוח תוכנה לחברות ישראליות באמצעות צוות מפתחים בישראל ומרכז off-shore ברומניה, מסבירה שהחברה מפעילה מודל היברידי המאפשר התרחבות בישראל לצד העסקת זרים בחו"ל. "העדיפות צריכה להיות לקידום הפוטנציאל האנושי בישראל בקרב קבוצות אוכלוסייה כמו חרדים, ערבים וביישובי הפריפריה".

גם אייל בר-עוז, מנכ"ל חברת Webiz המסייעת לחברות ישראליות לנהל מרחוק צוותי מפתחים מגיאורגיה, חושש שהפתרון של השרה עלול להביא לתוצאה ההפוכה. "הבאת עובדים זרים לישראל רק תייקר את עלויות השכר. במקום להעסיק את העובד מרחוק ולשלם לו את רמות השכר במדינתו, החברות יצטרכו לשלם לעובדים הללו שכר של עובד הייטק ישראלי, הגבוה פי 3-4, וספק אם המעסיק יראה תפוקה ממשית מהעובד בשנה הראשונה. המחסור בישראל הוא במפתחים בכירים – ואותם קשה מאוד להביא לכאן.

"היום זה לא משנה איפה אתה נמצא, אלא מי אתה, ולכן, אין צורך להביא את העובד הזר לישראל, אלא לנהל אותו מרחוק. בגיאורגיה יש הרבה מאוד אנשים מוכשרים, והתאגידים הגדולים עדיין לא שם, כך שהחברות הישראליות הינן מאוד אטרקטיביות עבור המפתח המקומי. לחדשנות הישראלית יש כאן מוניטין רב, והמנטליות המזרח-אירופית מאוד מתאימה לשוק הישראלי".

[קרדיט צילום תמונתו של ערן וגנר: עמוס בר זיו]