מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל, ושר ההגנה הצ'כי לובור קודלקה, חתמו היום (ג') על עסקת ענק שבמסגרתה חברת רפאל תספק לצ'כיה ארבע מערכות הגנה אווירית מסוג Spyder תמורת סכום כולל של כ-620 מיליון דולר. זוהי העסקה הביטחונית הגדולה ביותר שנחתמה בין שתי המדינות. העיסקה כוללת הסכם תחזוקה לכ-20 שנה וייצור מקומי בצ'כיה.

המערכות מבוססות על טילי אוויר-אוויר של רפאל מסוג PYTHON-5 ומסוג DERBY. הן מיועדות לספק הגנה מפני מטוסים, מסוקים ומל"טים וישולבו במערכת ההגנה של ברית נאט"ו. אשל אמר שזו הפעם הראשונה שבה מדינה מברית נאט"ו רוכשת מישראל מערכת הגנה אווירית מלאה. שר ההגנה הצ'כי אמר שזהו צעד חשוב בבניית שותפות אסטרטגית בין שתי המדינות, שככל הנראה תורחב בעתיד. מערכת ספיידר הינה סוללה של טילי אוויר-אוויר המותקנת על-גבי משאיות. ניתן להעבירן גם במטוס תובלה (C-130).

כל סוללה כוללת יחידת ניהול ובקרה, מכ"ם אווירי מסוג NMR של חברת אלתא (בבעלות התעשייה האווירית) אשר משמש גם במערכת כיפת ברזל, וכן 3-6 יחידות שיגור הכוללות 4-12 טילים בכל יחידה. המערכת מסוגלת לשגר טילים שונים מתוצרת רפאל כדי לספק הגנה אווירית במגוון טווחים של 20-80 ק"מ. הטילים שרפאל מספקת כוללים מספר טכנולוגיות איתור וגילוי: חישת אינפרה-אדום, איתור מטרות באמצעות מצלמת וידאו וביות בסיוע מכ"ם. המערכת בנויה במתכונת ארכיטקטורת רשת פתוחה המאפשרת שילוב מודולים נוספים, כמו למשל מערכת מכ"ם נוספת.

בתמונה למעלה: טיל נ"ט מסוג ספייק. בתמונה למטה: מערכת ההנחייה Spice 2000 מותקנת על פצצת אוויר-קרקע

חברת רפאל (Rafael) קיבלה הזמנה ממדינה בדרום מזרח אסיה לספק לה טילי נ"ט מסוג ספייק וערכות הנחייה המאפשרות להפוך פצצות מוטלות לפצצות חכמות, בהיקף כולל של כ-200 מיליון דולר. משפחת טילי ספייק (Spike) היא משפחת טילים אלקטרו-אופטיים מדויקים הנמצאת כיום בשימוש מבצעי נרחב בצה"ל ובצבאות רבים בעולם. הטיל משמש גם כטיל אנטי-טנקי וניתן לשיגור ממגוון פלטפורמות מוסקות, יבשתיות, אוויריות וימיות, ומגיע לטווח של עד 30 ק"מ. ככל הנראה זהו המוצר המצליח ביותר של רפאל בשוק העולמי. חברת רפאל מסרה שעד היום היא סיפקה כ-34,000 טילים ממשפחת ספייק לכ-35 מדינות. מהם כ-6,000 טילים נורו במסגרת אימונים או בשימוש מבצעי בקרבות אמת.

ערכת ההנחייה Spice (Smart, Precise Impact and Cost-Effective) מוכרת גם בשם הקוד הישראלי "ברד". היא מאפשרת להטיל את הפצצה במרחק של עד 100 ק"מ מהמטרה ונמצאות כיום בשימוש מבצעי בחיל האוויר הישראלי ובמספר חילות אוויר נוספים בעולם. בגרסה הראשונה שלה המערכת נכנסה לשימוש מבצעי בישראל בשנת 2003 (הותקנה במטוסי F-16), כשהיא מצויידת בראש ביות בעל מערכת ניווט אינרציאלית (INS) וחיישן GPS, וכנפיים מתקפלות וסנפירים המנתבים את מסלול הדאייה של הפצצה. רפאל תספק ללקוח את מערכת Spice 2000 המצויידת במערכת ביות חדשה, אשר נחשפה בחודש יוני 2019.

מערכת הביות החדשה כוללת טכנולוגיית זיהוי מטרה מבוססת בינה מלאכותית (Automatic Target Recognition) המאפשרת איתור עצמוני של המטרה בלא תלות באותות GPS. מערכת ATR כוללת לימוד סביבת המטרה באמצעות אימון ברשת נוירונים, והפעלת ההסקות תוך כדי מעוף מבצעי באמצעות השוואת תמונות. הטייס יכול לשאת מספר מטעדים ולקבוע לכל אחד מהם מטרה נפרדת. בשלב הראשון החימוש מתקרב אל סביבת המטרה באמצעות ניווט אינרציאלי (INS). כאשר הוא נמצא בקרבת המטרה מופעלת מערכת הזיהוי האוטונומית ATR, המאפשרת לכל פצצה בנפרד לאתר את המטרה ולמצוא את דרכה אליה. רפאל מסרה שאלגוריתם ATR מאפשר פעולה עצמונית מלאה של החימוש, או פעולה מבוקרת שבה הטייס נמצא במעגל קבלת ההחלטות.

בתמונה למעלה: מטעד לייטנינג מתחת לגחון מטוס F-16

חברת רפאל (Rafael) דיווחה על קבלת הזמנות בהיקף של כ-200 מיליון שקל לאספקת מערכות אלקטרו-אופטיקה מסוג לייטנינג (Litening) עבור מטוסי קרב אמריקאים, והזמנות המשך לטילי ספייק עבור מדינה באירופה. לייטנינג היא משפחת מערכות אלקטרו-אופטיות לניווט, זיהוי ותקיפת מטרות מהאוויר. במערכת משולבים חיישנים וציין לייזר לשיגור מדויק. הן ניתנות להרכבה על 20 פלטפורמות אוויריות שונות, ועד היום כבר צברו יותר ממיליון שעות טיסה מבצעיות. בסך הכל, רפאל מכרה כ-1,500 מערכות לייטנינג ל-27 מדינות בעולם.

משפחת טילי ספייק (Spike) היא קבוצה של טילים טקטיים אלקטרו-אופטיים הנמצאים בשימוש מבצעי נרחב בצה"ל ובצבאות רבים בעולם. טילי ספייק ניתנים לשיגור מכ-45 פלטפורמות ביבשה, בים ובאוויר. כ-34 מדינות משתמשות כיום בטילי ה-ספייק, בהן גם 19 מדינות האיחוד האירופי ומדינות ברית נאט”ו . עד כה רפאל סיפקה ללקוחות כ-34,000 טילי ספייק. יותר מ-6,000 טילים נורו, הן כחלק מאימונים והן בשימוש מבצעי בשדה הקרב.

משפחת ספייק היא אחת ממשפחות המוצרחים המצליחות ביותר של רפאל. בשנה שעברה היא הכריזה על הטיל Spike NLOS, שהוא טיל רב-משימתי השייך לקטגוריית טילי הדור ה-5 של רפאל. סוללת משגרי Spike NLOS מסוגלת לכסות באש תוואי שטח נרחב ולבצע תקיפה של מספר מטרות משוריינות בו-זמנית. הטיל כולל כולל ראש-ביות אלקטרו-אופטי המאפשר ניווט לנקודת ציון מוגדרת בלא תלות ב-GPS.

הצוות משגר את החימוש לנקודת ציון שהוזנה מראש, גם ללא קו ראייה. תוך כדי מעוף המפעיל צופה במטרה באמצעות החיישן המצוי בראש הביות האלקטרו-אופטי ומנהג את הטיל אל מטרתו. הדבר מאפשר שימוש בטיל גם בסביבה אורבנית צפופה שבה חיוני לצמצם למינימום את היקף הנזק האגבי.

חברת רפאל (Rafael) חשפה משגר רב-טילי חדש המסוגל לשגר עד 8 טילי נ"ט מסוג Spike NLOS ("תמוז 5", בשם העברי). המשגר הייחודי פותח ברפאל ויוצר בפולין בשיתוף תאגיד PGZ הפולני. הפיתוח והייצור של המשגר הם תוצר של התמודדות רפאל במכרז גדול של צבא פולין לרכישת מערכות וטילים ארוכי טווח כנגד טנקים. המשגר החדש ניתן להתאמה לכל סוגי הפלטפורמות היבשתיות, לרבות נגמ"שי BWP-1 ו-KTO Rosomak הנמצאים בשימוש צבא פולין.

הטיל Spike NLOS הוא טיל רב-משימתי בעל טווח הירי הגדול ביותר מבין טילי משפחת ספייק ומגיע לטווח יעייל של יותר מ-30 ק"מ. סוללת משגרי Spike NLOS מסוגלת לכסות באש תוואי שטח נרחב ולבצע תקיפה של מספר מטרות משוריינות בו-זמנית. הטיל שייך לקטגוריית טילי הדור ה-5 של רפאל, וכולל כולל ראש-ביות אלקטרו-אופטי המאפשר ניווט לנקודת ציון מוגדרת בלא תלות ב-GPS. הדבר מאפשר שימוש בטיל גם בסביבה אורבנית צפופה שבה חיוני לצמצם למינימום את היקף הנזק האגבי.

הצוות משגר את החימוש לנקודת ציון שהוזנה מראש, גם ללא קו ראייה. תוך כדי מעוף המפעיל צופה במטרה באמצעות החיישן המצוי בראש הביות האלקטרו-אופטי ומנהג את הטיל אל מטרתו. ספקיי היא משפחת טילים טקטיים אלקטרו-אופטיים הנמצאת בשימוש מבצעי בצה"ל וב-34 צבאות אחרים בעולם. עד היום רפאל סיפקה כ-33,000 טילים שהותקנו על-גבי כ-45 פלטפורמות שונות, בהן: מסוקים, כלי-רכבים וכלי-שיט.

ייצור המשגרים בפולין הוא חלק מאסטרטגיה רחבה של רפאל שנועדה לייצר מערכות במדינות היעד, וגם תוצר של דרישה המגיעה ממדינות שונות אשר מתנות הסכמי רכש בטחוני במרכיב של ייצור מקומי. כך למשל, בנובמבר 2019 קיבלה רפאל הזמנה מצבא גרמניה לאספקת כמה אלפי טילי ספייק וכמה מאות משגרים עבור הטילים. ההזמנה מבוצעת באמצעות חברת Eurospike, שהיא חברה אירופית הנמצאת בבעלות משותפת של רפאל, Rheinmetall Electronics ו-Diehl Defence, ועוסקת גם בייצור הטילים בגרמניה.

חברת רפאל נמצאת בבעלות המדינה, והעבירה לה בתחילת השנה דיבידנד של חצי מיליארד שקל. בשנת 2019 הסתכמו מכירותיה בכ-2.7 מיליארד דולר וצבר ההזמנות הסתכם בכ-7.2 מיליארד דולר.

בתמונה למעלה: שיגור הטיל חץ 3 באתר הניסויים באלסקה. צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון

מנהלת "חומה" במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון השלימה בהצלחה סדרת ניסויים של מערכת הנשק "חץ 3" (Arrow 3) שנערכו באלסקה בשיתוף עם הסוכנות האמריקאית להגנה בפני טילים (MDA). הניסויים בוצעו בהובלת משרד הביטחון ומפעל מל"מ בתעשייה האווירית (מל"מ), בהשתתפות התעשיות הביטחוניות וחיל האוויר הישראלי. מערכת חץ 3 מיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. בניסויים שנערכו הודגמה בהצלחה מלאה יכולת יירוט (Hit-to-kill) של מטרות בגובה רב מחוץ לאטמוספירה.

טיל דו-שלבי עם יכולת תימרון בחלל

המיירט במערכת חץ 3 הוא טיל דו-שלבי הכולל שני מנועי דלק מוצק, אשר משמיד את הטיל התוקף באמצעות פגיעה פיסית. עם קבלת התראה ממערכת המכ"ם, מערכת השליטה והבקרה בוחרת בסוללה ובמיירט האופטימליים לביצוע היירוט. היא משגרת את הטיל אל האזור המשוער שבו צפוייה להיות ההתנגשות. בשלב הראשון מופעל מנוע ההאצה המביא אותו אל אזור הפגיעה המשוער. בשלב הזה הטיל נפרד ממנוע ההאצה, וראש ההשמדה הממונע נע לכיוון המטרה בעזרת הנחיות המגיעות מהמכ"ם הקרקעי.

בשלב הזה, הטיל מפעיל מערכת חישה אלקטרו-אופטית אשר מזהה את הטיל התוקף וננעלת עליו. היא מכוונת את הטיל המיירט בתימרונים הסופיים המביאים אותו לפגיעה בטיל התוקף ולהשמדת מטען ההרס שלו. מערכת חץ 3 משולבת במערכות הניהול והבקרה של מערכת חץ 2. הדבר מבטיח שבמקרה של פגיעה לא אופטימלית (או כאשר הטיל התוקף נושא יותר מראש נפץ אחד), ישוגרו מיד טילי חץ 3 או חץ 2 כדי להשלים את ההשמדה.

מערכת הנשק חץ הינה מרכיב מרכזי במערך ההגנה הרב שכבתית שאותו מובילה מינהלת חומה במפא"ת. המערך הרב-שכבתי מבוסס על ארבע שכבות הגנה מבצעיות: מערכת "כיפת ברזל", מערכת "שרביט קסמים", מערכת "חץ 2" ומערכת "חץ 3". התעשייה האווירית משמשת כקבלן הראשי בפיתוח מערכת הנשק ומיירטי ה"חץ". חברת אלישרא שבבעלות אלביט מערכות פיתחה את מערכת ניהול הירי. חברת בואינג, חברת תומר וחברת רפאל הן קבלניות משנה עיקריות בפיתוח וייצור המיירט חץ 3. חברת רפאל גם אחראית על פיתוח טיל המטרה ממשפחת אנקור, ועל חלקים נוספים במערכת הנשק.

במהלך הניסויים נעשה שימוש במכ"מ האמריקאי AN\TPY2 שפותח על-ידי רייתאון, ומשמש גם במערכת ההגנה האמריקאית THAAD. בניסוי הודגמה בהצלחה יכולת קישוריות מבצעית בין שתי המערכות. ממשרד הביטחון נמסר שהניסויים בוצעו באלסקה בזכות יכולות בדיקה של המערכת שאינן ניתנות לביצוע בישראל. ראש מנהלת "חומה" במפא"ת, משה פתאל, אמר שהניסויים מסכמים 10 שנות פיתוח. "מדובר בהישג מבצעי וטכנולוגי בלתי רגיל למדינת ישראל. זוהי פעילות משותפת וייחודית של ממשלות ארה"ב וישראל, המדגישה את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות בתחום ההגנה מטילים".

ראש סוכנות ההגנה האמריקאית בפני טילים, אדמירל ג'ון הייל, אמר שההצלחה הייחודית באלסקה מוכיחה את יכולותיה העתידיות של ישראל להביס את האיומים המתפתחים בזירה.

חברת רפאל (Rafael) העבירה היום (ה') הזמנה ראשונה לחברת הבת שלה בהודו, KRAS, לייצור אלפי מכלולי אלקטרוניקה בהיקף כולל של כ-100 מיליון דולר. המכלולים מיועדים למערכת ברק 8 שהתעשייה האווירית מוכרת לצבא היבשה ולחיל האוויר בהודו, שבה משמשת רפאל כספק משנה. המפעל של רפאל פועל בעיר היידרבאד בדרום הודו. המפעל הוקם בסוף 2017 בשותפות עם קבוצת קליאני (Kalyani) ההודית, במסגרת הסכמי סחר גומלין בין ישראל והודו.

המפעל הוקם כדי לספק שירותי ייצור, תחזוקה ותמיכה לכל אורך חיי המוצר של המערכות של רפאל המסופקות להודו. במסגרת התוכנית הממשלתית Make-in-India, צפויה חברת KRAS להגדיל את מספר המשרות שלה לכ-300 מומחים טכניים ומהנדסים עד שנת 2023. כמו-כן, תתבצע גם העברת ידע והכשרת כח-אדם הודי לטובת הפרויקט. הודו היא שוק חשוב של רפאל. עד היום השקיעה רפאל כ-250 מיליון דולר בהעברת ידע ובהקמת תשתיות ייצור בהודו.

הטכנולוגיה שנולדה בעקבות מלחמת לבנון השנייה

עיסקת ברק 8 היא אחת מהעיסקאות הביטחוניות הגדולות ביותר של התעשייה הישראלית. ברק 8 היא מערכת הגנה אקטיבית אווירית רב-משימתית הכוללת טילי ים-אוויר וקרקע-אוויר (בתמונה למעלה) המספקת הגנה בפני איומים כמו מטוסים, מסוקים, כטב"ם, טילים נגד ספינות, טילי שיוט ועוד. המערכת מבוססת על הטיל ברק, הנחשב לטיל הנ"מ הראשון בעולם המשוגר אנכית ואז מתכוונן לעבר האיום ופותחה בחלקה במשותף, על-ידי ישראל והודו.

התעשייה האווירית (IAI) משמשת כקבלן הייצור הראשי של הפרוייקט. בחודש אוקטובר 2018 היא דיווחה על חתימת הסכם עם ממשלת הודו לייצור משותף ואספקה של מערכת ההגנה האווירית "ברק 8", בהיקף כולל של כ-777 מיליון דולר, אשר ישולמו לאורך 9 שנים. הפרוייקט יצא לראשונה לדרך לאחר הפגיעה בספינת חיל הים אח"י חנית במלחמת לבנון השנייה, במטרה לספק הגנה על כלי שיט ומתקנים אסטרטגיים ימיים.

בהמשך פותחה גם גרסה יבשתית של מערכת ברק 8, בשיתוף פעולה עם חיל הים, מפא"ת, התעשייה האווירית וחברת רפאל. המערכת מספקת הגנה מפני איומים בטווחים של 70/150 ק"מ, כאשר ההזנקה האנכית מאפשרת לטיל להתמודד עם איומים המגיעים מכל הכיוונים, בלא צורך לסובב את מתקן השיגור.

מערך השליטה והבקרה (שו"ב) שלה מאפשר לנהל מספר משגרים ומספר שיגורים בו-זמנית. הטיל ברק 8 מצוייד במנוע רקטי מבוסס פעימות (Dual-pulse Motor), המאפשר להצית בנפרד מטעני דלק מוצק שונים, ועל-ידי כך לרדוף אחר מטרות אוויריות בעלות כושר תמרון גבוה.