קווים לדמותה של גיבורת היום, מערכת "חץ-3"

בתמונה למעלה: המיירט של חץ 3 יוצא לדרך. צילום: משרד הביטחון

המתקפה האיראנית נבלמה באמצעות מערך עצום של אמצעים טכנולוגיים, מאמצים אנושיים ושיתוף פעולה אזורי בין מספר מדינות, החל מארה"ב וכלה במדינות השכנות לישראל. לפי הודעת דובר צה"ל, איראן שיגרה יותר מ-300 איומים, אשר כללו טילי שיוט, כטב"מים וטילים בליסטיים. בנוסף, בוצעו מספר שיגורים מעיראק ותימן.

האיומים כללו 170 כלי טיס בלתי מאויישים אשר יורטו על-ידי מטוסי חיל האוויר, יחידות הנ"מ וחילות האוויר של מדינות ברית. איראן שידרה 30 טילי שיוט ש-25 על-ידי מטוסי קרב של חה"א. אף אחד מה לא הגיע לישראל. המרכיב המסוכן ביותר בתקיפה היה השיגור של יותר מ-120 טילים בליסטיים. דובר צה"ל: "רק בודדים חדרו לשטח מדינת ישראל והשאר יורטו מחוץ לגבולותיה. מספר טילים נפלו בבסיס חה"א בנבטים וגרמו נזק לתשתיות ולא פגעו בתיפקוד המבצעי של הבסיס".

הכתפיים הרחבות של חץ-2 וחץ-3

מבצע היירוט הענק התקיים בשיתוף פעולה עם מפקדות המרכז של ארה"ב, צרפת ובריטניה. בכלי התקשורת דווח על השתתפות של מדינות נוספות מהאזור, בהן ירדן וסעודיה. אלא שההצלחה החשובה ביותר הייתה היירוט של טילים בליסטיים אשר מגיעים במהירות גבוהה מחוץ לאטמוספירה, אשר הגדולים שבהם נשאו ראשים קרביים הכוללים מטען נפץ במשקל של חצי טון.

המשימה הזו הוטלה על כתפי מערכות חץ-2 וחץ-3 (Arrow 3), אשר פותחו על-ידי ישראל בשיתוף ארה"ב לאורך 40 השנים האחרונות – בדיוק כדי להתמודד מול תקיפה מהסוג הזה. המהלך ארוך הטווח הזה התחיל במסגרת יוזמת ההגנה האסטרטגית (Strategic Defense Initiative) של הנשיא רייגן משנת 1983, אשר קיבלה את הכינוי "תוכנית מלחמת הכוכבים". היא נועדה לנטרל את האיום הגרעיני של ברית המועצות, ובכך להכריע את המלחמה הקרה.

מי שהיה אז ראש מפעל מל"מ בתעשייה האווירית, דב רביב, הציע שישראל תשתלב בפרוייקט. ארה"ב קיבלה את ההצעה, וישראל החלה בפיתוח טיל החץ (במקביל לתוכנית THAAD, שהיתה המקבילה האמריקאית לפרוייקט החץ הישראלי). בראיון לרשת ב', גילה היום (א') מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי, שבמהלך הלילה יורטו טילים בליסטיים על-ידי מערכת חץ-2 בגובה רב סמוך לקצה האטמוספירה, כאשר טילי חץ-3 יירטו טילים בליסטיים גדולים בגובה רב מאוד מחוץ לאטמוספירה. היכולת הזו פותחה כדי ליירט טילים הנושאים ראש נפץ גרעיני.

שיטת הפעולה של חץ-3

שני הטילים שונים גם בטכניקת היירוט שלהם: בעוד שמערכת חץ-2 כוללת ראש קרבי המתפוצץ כאשר הוא חולף בסמוך לטיל המטרה, מערכת חץ-3 מיועדת לפגוע פיסית בטיל המטרה. המיירט במערכת חץ 3 הוא טיל דו-שלבי הכולל שני מנועי דלק מוצק. עם קבלת התראה ממערכת המכ"ם, מערכת השליטה והבקרה בוחרת בסוללה ובמיירט האופטימליים לביצוע היירוט. היא משגרת את הטיל אל האזור המשוער שבו צפוייה להיות ההתנגשות.

בשלב הראשון מופעל מנוע ההאצה המביא אותו אל אזור הפגיעה המשוער. בשלב הזה הטיל נפרד ממנוע ההאצה, וראש ההשמדה הממונע נע לכיוון המטרה בעזרת הנחיות המגיעות מהמכ"ם הקרקעי. בשלב הבא, הטיל מפעיל מערכת חישה אלקטרו-אופטית אשר מזהה את הטיל התוקף וננעלת עליו. היא מכוונת את הטיל המיירט בתימרונים הסופיים המביאים אותו לפגיעה פיסית בטיל התוקף ולהשמדת מטען ההרס שלו.

המבחן המבצעי הראשון היה בנובמבר 2023

מערכת חץ 3 משולבת במערכות הניהול והבקרה של מערכת חץ 2. הדבר מבטיח שבמקרה של פגיעה לא אופטימלית, או כאשר הטיל התוקף נושא יותר מראש נפץ אחד, ישוגרו מיד טילי חץ 3 נוספים או טילי חץ 2, כדי להשלים את תהילך ההשמדה. פיתוח החץ-3 החל בשנת 2009 והניסויים בטכניקת היירוט הזו החלו כבר בשנת 2012. הם הגיעו לשלב קריטי בשנת 2019, כאשר הושלמו בהצלחה ניסויים של מערכת חץ-3 שנערכו באלסקה בשיתוף הסוכנות האמריקאית להגנה בפני טילים (MDA).

בניסויים יורט טיל אנקור מתוצרת רפאל במהלך מעופו בחלל החיצון. בנוסף, המערכת הופעלה גם באמצעות המכ"מ האמריקאי AN\TPY2 שפותח על-ידי רייתאון ומשמש במערכת ההגנה האמריקאית THAAD. בניסוי הודגמה בהצלחה יכולת קישוריות מבצעית בין שתי המערכות. בנובמבר 2023 בוצע היירוט המבצעי הראשון של מערכת חץ 3, כאשר היא פגעה בחלל בטיל בליסטי ששוגר לישראל מכיוון תימן. בתחילת השבוע היא הוכיחה את עצמה כמערכת נשק בוגרת ואמינה.

"כיפת ברזל" הימית ביצעה יירוט מבצעי ראשון

שיגור מיירט ימי מסוג כיפת-מגן. צילום: רפאל
שיגור מיירט ימי מסוג כיפת-מגן. צילום: רפאל

בשבוע שעבר ביצע חיל הים את היירוט המוצלח הראשון של מטרה עויינת באמצעות מערכת C-DOME (כיפת מגן) של רפאל, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, אשר הותקנה בספינות סער 6 של החיל. מערכת כיפת ברזל על כל נגזרותיה השיגה עד היום כ-6,000 יירוטים מבצעיים. מערכת C-DOME מיועדת ליירט מגוון איומים: רקטות, טילי שיוט, טילים ימיים לוכחי-גלים (Sea-skimming Missiles) המשייטים בגובה של 2-50 מטר מעל פני הים, ורחפנים וכטב"מים.

מערכת C-DOME בנויה במתכונת של ארכיטקטורה פתוחה המאפשרת גישה אל כל חיישני הספינה הקיימים. בנוסף, היא נתנת להתקנה בלא צורך לבצע שינויים מבניים בספינה או בסיפון, ניקוב השדרית או כבילה מיוחדת. המערכת כוללת מכ"ם מתוצרת אלתא ומערכת שו"ב מתוצרת חברת mPrest, המותקנות בכל מערכות כיפת ברזל.

פינלנד רוכשת את מערכת ההגנה 'קלע דוד'

בתמונה למעלה: שיגור המיירט במערכת קלע דוד. צילום: רפאל

המלחמה באוקראינה, והמלחמה בישראל מאיצות את מכירות התעשייה הביטחונית בישראל בתחום ההגנה האווירית, ובמיוחד מערכות ההגנה בפני טילים. היום הודיע משרד הביטחון על חתימת חוזה למכירת מערכת ההגנה האווירית 'קלע' דוד' (David's Sling) לפינלנד בסכום של כ-1.3 מיליארד שקל (כ-317 מיליון אירו). מערכת 'קלע דוד' מפותחת במשותף על-ידי מנהלת ׳חומה׳ במפא״ת, הסוכנות האמריקנית להגנה מטילים (MDA), בהובלת המפתחת הראשית חברת ׳רפאל׳ ובהשתתפות חברת רייתאון האמריקאית. שתי החברות מוכרות את המערכת גם תחת השם SkyCeptor.

מערכת קלע דוד מכסה את את מגזר הרקטות ארוכות הטווח שבמערכת ההגנה הרב שכבתית של ישראל: כיפת ברזל מיועדת ליירוט רקטות קצרות טווח, קלע דוד מיועדת ליירוט רקטות לטווח בינוני וארוך (עד 300 ק"מ), מערכת חץ 2 מיירטת טילים בליסטיים לאחר כניסתם לאטמוסיפרה ומערכת חץ 3 מיירטת טילים בליסטיים כשהם עדיין מצויים בחלל. ההסכם עם פינלנד מצטרף להודעה של התעשייה האווירית (IAI) מסוף השבוע, שלפיה נכנסה לתוקף מערכת התקשרויות, שלפיהם היא תשמש קבלנית ראשית לייצור ואספקת מערכות הגנה אווירית עבור מדינה זרה, בהיקף כולל של כ-1.2 מיליארד דולר. ההסכמים נחתמו במתכונת של גב אל גב (GtG) בין משרד הביטחון לבין המדינה הזרה. הסכמי גב אל גב הם למעשה הסכמים בין מדינות שבהן החברה המסחרית משמשת כקבלן הביצוע והיישום של ההסכם.

ההסכם נחתם באמצע ספטמבר 2023, כאשר התעשייה האווירית תקבל תשלום באמצעות משרד הביטחון בהתאם לעמידה באבני דרך. החוזה הוא לארבע שנים והפרוייקט מתוכנן להסתיים בשנת 2028. גם החברה וגם משרד הביטחון לא מסרו מידע על העיסקה, אולם ככל הנראה מדובר בעסקהת מכירת מערכת חץ 3 לגרמניה. מערכת 'חץ 3', שמפותחת ומיוצרת במשותף ע"י מנהלת 'חומה' במפא"ת והסוכנות האמריקנית להגנה מטילים (MDA), בהובלת התעשייה האווירית, הינה מערכת ההגנה אווירית המתקדמת מסוגה בעולם ליירוט טילים בליסטיים בחלל, מחוץ לאטמוספירה. באוגוסט 2023 התקבל אישור של הממשל האמריקאי לאשר את עסקת הענק עם גרמניה, אשר היקפה הכולל נאמד בכ-3.5 מיליארד דולר. בהודעת התעשייה האווירית נמסר שחתימה על החוזה המלא צפוייה לקראת נובמבר 2023.

צ'כיה רוכשת סוללות נ"מ של רפאל ב-620 מיליון דולר

מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל, ושר ההגנה הצ'כי לובור קודלקה, חתמו היום (ג') על עסקת ענק שבמסגרתה חברת רפאל תספק לצ'כיה ארבע מערכות הגנה אווירית מסוג Spyder תמורת סכום כולל של כ-620 מיליון דולר. זוהי העסקה הביטחונית הגדולה ביותר שנחתמה בין שתי המדינות. העיסקה כוללת הסכם תחזוקה לכ-20 שנה וייצור מקומי בצ'כיה.

המערכות מבוססות על טילי אוויר-אוויר של רפאל מסוג PYTHON-5 ומסוג DERBY. הן מיועדות לספק הגנה מפני מטוסים, מסוקים ומל"טים וישולבו במערכת ההגנה של ברית נאט"ו. אשל אמר שזו הפעם הראשונה שבה מדינה מברית נאט"ו רוכשת מישראל מערכת הגנה אווירית מלאה. שר ההגנה הצ'כי אמר שזהו צעד חשוב בבניית שותפות אסטרטגית בין שתי המדינות, שככל הנראה תורחב בעתיד. מערכת ספיידר הינה סוללה של טילי אוויר-אוויר המותקנת על-גבי משאיות. ניתן להעבירן גם במטוס תובלה (C-130).

כל סוללה כוללת יחידת ניהול ובקרה, מכ"ם אווירי מסוג NMR של חברת אלתא (בבעלות התעשייה האווירית) אשר משמש גם במערכת כיפת ברזל, וכן 3-6 יחידות שיגור הכוללות 4-12 טילים בכל יחידה. המערכת מסוגלת לשגר טילים שונים מתוצרת רפאל כדי לספק הגנה אווירית במגוון טווחים של 20-80 ק"מ. הטילים שרפאל מספקת כוללים מספר טכנולוגיות איתור וגילוי: חישת אינפרה-אדום, איתור מטרות באמצעות מצלמת וידאו וביות בסיוע מכ"ם. המערכת בנויה במתכונת ארכיטקטורת רשת פתוחה המאפשרת שילוב מודולים נוספים, כמו למשל מערכת מכ"ם נוספת.

 

ד"ר שי רחימי מונה לראש חטיבת מנור ברפאל

חברת רפאל (Rafael) הודיעה על מינויו של ד"ר שי רחימי לתפקיד סמנכ"ל בכיר וראש חטיבת מנור וטכנולוגיות, אשר מחליף בתפקיד את איילת שפירא, אשר מילאה את התפקיד ב-8 השנים האחרונות. שי רחימי, בן 48, הוא בוגר תארים ראשון, שני ושלישי בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל מהטכניון. הוא הצטרף לרפאל בשנת 2001, ובשנים האחרונות מכהן כמנהל טכנולוגיות בחטיבת מנור. החטיבה מפתחת מנועי טילים, מערכות ונפיצים, מערכות הנעה בחלל, ראשי נפץ ופירוטכניקה, מערכות זעירות, טכנולוגיות וחומרים מתקדמים. מוצרי המפתח של החטיבה כוללים את כל ראשי הקרב וההנעה של מערכות רפאל כולל לתחומי החלל, השלב השני של הטיל חץ ומערכות נוספות.

שיתוף פעולה בין התע"א ולוקהיד מרטין בתחום ההגנה בפני טילים

בתמונה למעלה: חתימת ההסכם. מימין לשמאל: סגן נשיא לפיתוח עסקי בינלאומי בלוקהיד מרטין, טים קאהיל ומנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי. צילום: אלון רון/התעשייה האווירית

חברת לוקהיד מרטין (Lockheed Martin), הנחשבת לאחת מקבלניות התעופה והביטחון הגדולות בעולם, חתמה על הסכם הבנות (MOU) עם התעשייה האווירית (IAI) לשיתוף פעולה מסחרי וטכנולוגי בתחום מערכות ההגנה בפני טילים ומערכות הגנה אווירית משולבות. במסגרת ההסכם, יבחנו החברות את תחומי הפעילות המשותפים, כדי לזהות הזדמנויות עסקיות במחקר ופיתוח, ייצור, ושיווק המערכות בעולם. החברות יקימו צוות היגוי משותף המורכב מחברי הנהלה בכירים בשתי החברות, וקבוצות עבודה משותפות שיהיו אחראיות על יישום ההסכם.

סגן נשיא לפיתוח עסקי בינלאומי בלוקהיד מרטין, טים קאהיל, אמר שההסכם שיתוף פעולה הוא צעד נוסף באסטרטגיית שיתוף הפעולה עם התעשייה האווירית, "אשר שותפה בכמה מהפרויקטים המרכזיים שלנו". מנכ"ל התעשייה האווירית, בועז לוי, שמדובר בהסכם בעל חשיבות אסטרטגית. "שילוב היכולות, הידע והניסיון של לוקהיד מרטין ושל התעשייה האווירית מייצר הזדמנויות רבות".

חברת לוקהיד מרטין האמריקאית מייצרת מטוסים דוגמת F-35 ו-F22, לוויינים צבאיים, מסוקים, טילים, משגרים, מערכות הגנה בפני טילים, מערכות מכ"ם, מערכות אלקטרוניקה צבאית ועוד. כיום החברה מעסיקה כ-114 אלף עובדים ומכירותיה מסתכמות בכ-60 מיליארד דולר בשנה. התעשייה האווירית פעילה מאוד בתחומי ההגנה בפני טילים ומטוסים ומייצרת את מערכת ההגנה חץ, את מערכת ההגנה האווירית ברק, ומערכות מכ"ם מתקדמות מתוצרת החברה הבת אלתא.

מיירט הטילים THAAD של לוקהיד מרטין
מיירט הטילים THAAD של לוקהיד מרטין

על-פי הערכות בתעשייה, לשיתוף הפעולה בין שתי החברות יש פוטנציאל עסקי שיכול להגיע להיקף של כמה מאות מיליוני דולרים, כאשר בשלב הראשון תיבחן ככל הנראה האפשרות לשלב בין מיירטים של התעשייה האווירית לבין מערכות מכ"ם של לוקהיד מרטין. יהיה מעניין לראות האם שתי החברות יציעו מוצר חדש המשלב בין מערכת THAAD ליירוט טילים בליסטים של לוקהיד מרטין, לבין מערכת החץ של התעשייה האווירית, שבדור האחרון שלה יכולה לפגוע גם בלוויינים נמוכי מסלול ולא רק בטילים.

תחום נוסף שעשוי לשמש בסיס לשיתוף פעולה בין שתי החברות הוא החלל. אומנם ההסכם מתייחס למערכות הגנה בפני טילים ובפני מטוסים, אולם חברת לוקהיד מרטין פיתחה מרכב לווייני צבאי חדש עבור מערכת ההתראה של ארה"ב בפני טילים בליסטיים. הטכנולוגיות המשולבות בלוויין הצבאי החדש הן מרכיב בלתי נפרד ממערך ההגנה האמריקאי בפני טילים, ויהיה מעניין לראות האם הן ישולבו בשיתוף הפעולה בין שתי החברות, במיוחד לאור היכולת של התעשייה האווירית לבנות לוויינים בעלי משקל נמוך יחסית.

רפאל תספק למדינה באסיה טילים ומערכות הנחיית פצצות ב-200 מיליון דולר

בתמונה למעלה: טיל נ"ט מסוג ספייק. בתמונה למטה: מערכת ההנחייה Spice 2000 מותקנת על פצצת אוויר-קרקע

חברת רפאל (Rafael) קיבלה הזמנה ממדינה בדרום מזרח אסיה לספק לה טילי נ"ט מסוג ספייק וערכות הנחייה המאפשרות להפוך פצצות מוטלות לפצצות חכמות, בהיקף כולל של כ-200 מיליון דולר. משפחת טילי ספייק (Spike) היא משפחת טילים אלקטרו-אופטיים מדויקים הנמצאת כיום בשימוש מבצעי נרחב בצה"ל ובצבאות רבים בעולם. הטיל משמש גם כטיל אנטי-טנקי וניתן לשיגור ממגוון פלטפורמות מוסקות, יבשתיות, אוויריות וימיות, ומגיע לטווח של עד 30 ק"מ. ככל הנראה זהו המוצר המצליח ביותר של רפאל בשוק העולמי. חברת רפאל מסרה שעד היום היא סיפקה כ-34,000 טילים ממשפחת ספייק לכ-35 מדינות. מהם כ-6,000 טילים נורו במסגרת אימונים או בשימוש מבצעי בקרבות אמת.

ערכת ההנחייה Spice (Smart, Precise Impact and Cost-Effective) מוכרת גם בשם הקוד הישראלי "ברד". היא מאפשרת להטיל את הפצצה במרחק של עד 100 ק"מ מהמטרה ונמצאות כיום בשימוש מבצעי בחיל האוויר הישראלי ובמספר חילות אוויר נוספים בעולם. בגרסה הראשונה שלה המערכת נכנסה לשימוש מבצעי בישראל בשנת 2003 (הותקנה במטוסי F-16), כשהיא מצויידת בראש ביות בעל מערכת ניווט אינרציאלית (INS) וחיישן GPS, וכנפיים מתקפלות וסנפירים המנתבים את מסלול הדאייה של הפצצה. רפאל תספק ללקוח את מערכת Spice 2000 המצויידת במערכת ביות חדשה, אשר נחשפה בחודש יוני 2019.

מערכת הביות החדשה כוללת טכנולוגיית זיהוי מטרה מבוססת בינה מלאכותית (Automatic Target Recognition) המאפשרת איתור עצמוני של המטרה בלא תלות באותות GPS. מערכת ATR כוללת לימוד סביבת המטרה באמצעות אימון ברשת נוירונים, והפעלת ההסקות תוך כדי מעוף מבצעי באמצעות השוואת תמונות. הטייס יכול לשאת מספר מטעדים ולקבוע לכל אחד מהם מטרה נפרדת. בשלב הראשון החימוש מתקרב אל סביבת המטרה באמצעות ניווט אינרציאלי (INS). כאשר הוא נמצא בקרבת המטרה מופעלת מערכת הזיהוי האוטונומית ATR, המאפשרת לכל פצצה בנפרד לאתר את המטרה ולמצוא את דרכה אליה. רפאל מסרה שאלגוריתם ATR מאפשר פעולה עצמונית מלאה של החימוש, או פעולה מבוקרת שבה הטייס נמצא במעגל קבלת ההחלטות.

רפאל: הזמנות בהיקף 200 מיליון שקל לטילי "ספייק" ומערכות לייטנינג

בתמונה למעלה: מטעד לייטנינג מתחת לגחון מטוס F-16

חברת רפאל (Rafael) דיווחה על קבלת הזמנות בהיקף של כ-200 מיליון שקל לאספקת מערכות אלקטרו-אופטיקה מסוג לייטנינג (Litening) עבור מטוסי קרב אמריקאים, והזמנות המשך לטילי ספייק עבור מדינה באירופה. לייטנינג היא משפחת מערכות אלקטרו-אופטיות לניווט, זיהוי ותקיפת מטרות מהאוויר. במערכת משולבים חיישנים וציין לייזר לשיגור מדויק. הן ניתנות להרכבה על 20 פלטפורמות אוויריות שונות, ועד היום כבר צברו יותר ממיליון שעות טיסה מבצעיות. בסך הכל, רפאל מכרה כ-1,500 מערכות לייטנינג ל-27 מדינות בעולם.

משפחת טילי ספייק (Spike) היא קבוצה של טילים טקטיים אלקטרו-אופטיים הנמצאים בשימוש מבצעי נרחב בצה"ל ובצבאות רבים בעולם. טילי ספייק ניתנים לשיגור מכ-45 פלטפורמות ביבשה, בים ובאוויר. כ-34 מדינות משתמשות כיום בטילי ה-ספייק, בהן גם 19 מדינות האיחוד האירופי ומדינות ברית נאט”ו . עד כה רפאל סיפקה ללקוחות כ-34,000 טילי ספייק. יותר מ-6,000 טילים נורו, הן כחלק מאימונים והן בשימוש מבצעי בשדה הקרב.

משפחת ספייק היא אחת ממשפחות המוצרחים המצליחות ביותר של רפאל. בשנה שעברה היא הכריזה על הטיל Spike NLOS, שהוא טיל רב-משימתי השייך לקטגוריית טילי הדור ה-5 של רפאל. סוללת משגרי Spike NLOS מסוגלת לכסות באש תוואי שטח נרחב ולבצע תקיפה של מספר מטרות משוריינות בו-זמנית. הטיל כולל כולל ראש-ביות אלקטרו-אופטי המאפשר ניווט לנקודת ציון מוגדרת בלא תלות ב-GPS.

הצוות משגר את החימוש לנקודת ציון שהוזנה מראש, גם ללא קו ראייה. תוך כדי מעוף המפעיל צופה במטרה באמצעות החיישן המצוי בראש הביות האלקטרו-אופטי ומנהג את הטיל אל מטרתו. הדבר מאפשר שימוש בטיל גם בסביבה אורבנית צפופה שבה חיוני לצמצם למינימום את היקף הנזק האגבי.

רפאל חשפה רב-משגר עבור טילי נ"ט

חברת רפאל (Rafael) חשפה משגר רב-טילי חדש המסוגל לשגר עד 8 טילי נ"ט מסוג Spike NLOS ("תמוז 5", בשם העברי). המשגר הייחודי פותח ברפאל ויוצר בפולין בשיתוף תאגיד PGZ הפולני. הפיתוח והייצור של המשגר הם תוצר של התמודדות רפאל במכרז גדול של צבא פולין לרכישת מערכות וטילים ארוכי טווח כנגד טנקים. המשגר החדש ניתן להתאמה לכל סוגי הפלטפורמות היבשתיות, לרבות נגמ"שי BWP-1 ו-KTO Rosomak הנמצאים בשימוש צבא פולין.

הטיל Spike NLOS הוא טיל רב-משימתי בעל טווח הירי הגדול ביותר מבין טילי משפחת ספייק ומגיע לטווח יעייל של יותר מ-30 ק"מ. סוללת משגרי Spike NLOS מסוגלת לכסות באש תוואי שטח נרחב ולבצע תקיפה של מספר מטרות משוריינות בו-זמנית. הטיל שייך לקטגוריית טילי הדור ה-5 של רפאל, וכולל כולל ראש-ביות אלקטרו-אופטי המאפשר ניווט לנקודת ציון מוגדרת בלא תלות ב-GPS. הדבר מאפשר שימוש בטיל גם בסביבה אורבנית צפופה שבה חיוני לצמצם למינימום את היקף הנזק האגבי.

הצוות משגר את החימוש לנקודת ציון שהוזנה מראש, גם ללא קו ראייה. תוך כדי מעוף המפעיל צופה במטרה באמצעות החיישן המצוי בראש הביות האלקטרו-אופטי ומנהג את הטיל אל מטרתו. ספקיי היא משפחת טילים טקטיים אלקטרו-אופטיים הנמצאת בשימוש מבצעי בצה"ל וב-34 צבאות אחרים בעולם. עד היום רפאל סיפקה כ-33,000 טילים שהותקנו על-גבי כ-45 פלטפורמות שונות, בהן: מסוקים, כלי-רכבים וכלי-שיט.

ניסוי של רפאל שבו המפעיל צופה במטרה ממרחק 32 ק"מ דרך חיישני הביות של הטיל
ניסוי של רפאל שבו המפעיל צופה במטרה ממרחק 32 ק"מ דרך חיישני הביות של הטיל

ייצור המשגרים בפולין הוא חלק מאסטרטגיה רחבה של רפאל שנועדה לייצר מערכות במדינות היעד, וגם תוצר של דרישה המגיעה ממדינות שונות אשר מתנות הסכמי רכש בטחוני במרכיב של ייצור מקומי. כך למשל, בנובמבר 2019 קיבלה רפאל הזמנה מצבא גרמניה לאספקת כמה אלפי טילי ספייק וכמה מאות משגרים עבור הטילים. ההזמנה מבוצעת באמצעות חברת Eurospike, שהיא חברה אירופית הנמצאת בבעלות משותפת של רפאל, Rheinmetall Electronics ו-Diehl Defence, ועוסקת גם בייצור הטילים בגרמניה.

חברת רפאל נמצאת בבעלות המדינה, והעבירה לה בתחילת השנה דיבידנד של חצי מיליארד שקל. בשנת 2019 הסתכמו מכירותיה בכ-2.7 מיליארד דולר וצבר ההזמנות הסתכם בכ-7.2 מיליארד דולר.

רפאל תספק לצבא הגרמני כמה אלפי טילי ספייק

בתמונות למעלה ולמטה: חיילים מהצבא הגרמני מתאמנים בירי טילי ספייק

חברת רפאל (Rafael) תספק לצבא גרמניה כמה אלפי טילי ספייק (Spike) המוכרים בגרמניה בכינוי טילי MELLS, וכמה מאות משגרים עבור הטילים. ההזמנה מבוצעת באמצעות חברת Eurospike, שהיא חברה אירופית הנמצאת בבעלות משותפת של רפאל, Rheinmetall Electronics ו-Diehl Defence, ועוסקת גם בייצור הטילים בגרמניה. משפחת טילי ספייק (Spike) נמצאת כיום בשימוש מבצעי נרחב בצה"ל ובצבאות רבים בעולם. הטיל משמש גם כטיל אנטי-טנקי וניתן לשיגור ממגוון פלטפורמות מוסקות, יבשתיות, אוויריות וימיות, ומגיע לטווח של עד 30 ק"מ.

חברת רפאל מסרה שעד היום היא מכרה כ-30,000 טילים ממשפחת ספייק לכ-26 מדינות. מהם נורו כ-5,000 טילים במסגרת אימונים ובשימוש מבצעי. הסכם האספקה הנוכחי נחתם בתחילת החודש כהסכם מסגרת למספר שנים. המשלוח הראשון במסגרתו יכלול אספקת 1,500 טילי ספייק וכמה מאות משגרים (Integrated Control Launch Unit) של רפאל מהדגם החדש.

בינה מלאכותית לאיתור מטרות מוסוות

הזמנת המשגרים נועדה להגיע ליחס משופר בין המשגרים לטילים. כיום משתמש הצבא הגרמני בעיקר במשגרים הניידים של רפאל ובמשגרים המותאמים לכלי-רכב קלים של צבא היבשה הגרמני, דוגמת הרכב פומה. חברת יורוספייק דיווחה שרוב מדינות ברית נאט"ו משתמשות בטילי ספייק. ראש חטיבת יבשה וים ברפאל, משה אלעזר, אמר ששיתוף הפעולה בין המדינות מאפשר להן לנהל מלאי משותף, תמיכה הדדית, ולתחזק יכולות ייצור באירופה.

טיל הדור החמישי במשפחה מגיע לטווח של עד 5.5 ק"מ בשיגור קרקעי ועד 10 ק"מ בירי ממסוק. ניתן לשלב בו שתי תצורות ראשי-קרב: נ"ט טנדם (כפול) עם יכולת חדירה מוגברת, או ראש קרב רב-משימתי המאפשר שליטה יזומה של הכיוון במרעום כדי לשלוט באפקט הנזק, כולל חדירת בטון מזויין בעובי של כ-20 ס"מ, הפעלה מושהית או פיזור רסס היקפי נגד מטרות רכות. ראש הביות כולל חיישן אינפרא-אדום לא-מקורר וחיישן צבעוני באיכות HD. הוא מאפשר עקיבה חכמה אחר מגוון מטרות באמצעות יכולות בינה מלאכותית, ויכולות למידה ועדכון המאפשרות תקיפה של מטרות מוסוות.

חץ 3 הצליח ליירט טיל בליסטי מחוץ לאטמוספירה

בתמונה למעלה: שיגור הטיל חץ 3 באתר הניסויים באלסקה. צילום: אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון

מנהלת "חומה" במפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית) שבמשרד הביטחון השלימה בהצלחה סדרת ניסויים של מערכת הנשק "חץ 3" (Arrow 3) שנערכו באלסקה בשיתוף עם הסוכנות האמריקאית להגנה בפני טילים (MDA). הניסויים בוצעו בהובלת משרד הביטחון ומפעל מל"מ בתעשייה האווירית (מל"מ), בהשתתפות התעשיות הביטחוניות וחיל האוויר הישראלי. מערכת חץ 3 מיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. בניסויים שנערכו הודגמה בהצלחה מלאה יכולת יירוט (Hit-to-kill) של מטרות בגובה רב מחוץ לאטמוספירה.

טיל דו-שלבי עם יכולת תימרון בחלל

המיירט במערכת חץ 3 הוא טיל דו-שלבי הכולל שני מנועי דלק מוצק, אשר משמיד את הטיל התוקף באמצעות פגיעה פיסית. עם קבלת התראה ממערכת המכ"ם, מערכת השליטה והבקרה בוחרת בסוללה ובמיירט האופטימליים לביצוע היירוט. היא משגרת את הטיל אל האזור המשוער שבו צפוייה להיות ההתנגשות. בשלב הראשון מופעל מנוע ההאצה המביא אותו אל אזור הפגיעה המשוער. בשלב הזה הטיל נפרד ממנוע ההאצה, וראש ההשמדה הממונע נע לכיוון המטרה בעזרת הנחיות המגיעות מהמכ"ם הקרקעי.

בשלב הזה, הטיל מפעיל מערכת חישה אלקטרו-אופטית אשר מזהה את הטיל התוקף וננעלת עליו. היא מכוונת את הטיל המיירט בתימרונים הסופיים המביאים אותו לפגיעה בטיל התוקף ולהשמדת מטען ההרס שלו. מערכת חץ 3 משולבת במערכות הניהול והבקרה של מערכת חץ 2. הדבר מבטיח שבמקרה של פגיעה לא אופטימלית (או כאשר הטיל התוקף נושא יותר מראש נפץ אחד), ישוגרו מיד טילי חץ 3 או חץ 2 כדי להשלים את ההשמדה.

רגע הפגיעה במטרה: חץ 3 מיירט טיל אנקור מתוצת רפאל במהלך מעופו בחלל החיצון
רגע הפגיעה במטרה: חץ 3 מיירט טיל אנקור מתוצת רפאל במהלך מעופו בחלל החיצון

מערכת הנשק חץ הינה מרכיב מרכזי במערך ההגנה הרב שכבתית שאותו מובילה מינהלת חומה במפא"ת. המערך הרב-שכבתי מבוסס על ארבע שכבות הגנה מבצעיות: מערכת "כיפת ברזל", מערכת "שרביט קסמים", מערכת "חץ 2" ומערכת "חץ 3". התעשייה האווירית משמשת כקבלן הראשי בפיתוח מערכת הנשק ומיירטי ה"חץ". חברת אלישרא שבבעלות אלביט מערכות פיתחה את מערכת ניהול הירי. חברת בואינג, חברת תומר וחברת רפאל הן קבלניות משנה עיקריות בפיתוח וייצור המיירט חץ 3. חברת רפאל גם אחראית על פיתוח טיל המטרה ממשפחת אנקור, ועל חלקים נוספים במערכת הנשק.

במהלך הניסויים נעשה שימוש במכ"מ האמריקאי AN\TPY2 שפותח על-ידי רייתאון, ומשמש גם במערכת ההגנה האמריקאית THAAD. בניסוי הודגמה בהצלחה יכולת קישוריות מבצעית בין שתי המערכות. ממשרד הביטחון נמסר שהניסויים בוצעו באלסקה בזכות יכולות בדיקה של המערכת שאינן ניתנות לביצוע בישראל. ראש מנהלת "חומה" במפא"ת, משה פתאל, אמר שהניסויים מסכמים 10 שנות פיתוח. "מדובר בהישג מבצעי וטכנולוגי בלתי רגיל למדינת ישראל. זוהי פעילות משותפת וייחודית של ממשלות ארה"ב וישראל, המדגישה את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות בתחום ההגנה מטילים".

ראש סוכנות ההגנה האמריקאית בפני טילים, אדמירל ג'ון הייל, אמר שההצלחה הייחודית באלסקה מוכיחה את יכולותיה העתידיות של ישראל להביס את האיומים המתפתחים בזירה.

רפאל תייצר בהודו מכלולים אלקטרוניים לטילים בהיקף של 100 מיליון דולר

חברת רפאל (Rafael) העבירה היום (ה') הזמנה ראשונה לחברת הבת שלה בהודו, KRAS, לייצור אלפי מכלולי אלקטרוניקה בהיקף כולל של כ-100 מיליון דולר. המכלולים מיועדים למערכת ברק 8 שהתעשייה האווירית מוכרת לצבא היבשה ולחיל האוויר בהודו, שבה משמשת רפאל כספק משנה. המפעל של רפאל פועל בעיר היידרבאד בדרום הודו. המפעל הוקם בסוף 2017 בשותפות עם קבוצת קליאני (Kalyani) ההודית, במסגרת הסכמי סחר גומלין בין ישראל והודו.

המפעל הוקם כדי לספק שירותי ייצור, תחזוקה ותמיכה לכל אורך חיי המוצר של המערכות של רפאל המסופקות להודו. במסגרת התוכנית הממשלתית Make-in-India, צפויה חברת KRAS להגדיל את מספר המשרות שלה לכ-300 מומחים טכניים ומהנדסים עד שנת 2023. כמו-כן, תתבצע גם העברת ידע והכשרת כח-אדם הודי לטובת הפרויקט. הודו היא שוק חשוב של רפאל. עד היום השקיעה רפאל כ-250 מיליון דולר בהעברת ידע ובהקמת תשתיות ייצור בהודו.

הטכנולוגיה שנולדה בעקבות מלחמת לבנון השנייה

עיסקת ברק 8 היא אחת מהעיסקאות הביטחוניות הגדולות ביותר של התעשייה הישראלית. ברק 8 היא מערכת הגנה אקטיבית אווירית רב-משימתית הכוללת טילי ים-אוויר וקרקע-אוויר (בתמונה למעלה) המספקת הגנה בפני איומים כמו מטוסים, מסוקים, כטב"ם, טילים נגד ספינות, טילי שיוט ועוד. המערכת מבוססת על הטיל ברק, הנחשב לטיל הנ"מ הראשון בעולם המשוגר אנכית ואז מתכוונן לעבר האיום ופותחה בחלקה במשותף, על-ידי ישראל והודו.

מתארי פעולה שונים של מערכת ברק 8
מתארי פעולה שונים של מערכת ברק 8

התעשייה האווירית (IAI) משמשת כקבלן הייצור הראשי של הפרוייקט. בחודש אוקטובר 2018 היא דיווחה על חתימת הסכם עם ממשלת הודו לייצור משותף ואספקה של מערכת ההגנה האווירית "ברק 8", בהיקף כולל של כ-777 מיליון דולר, אשר ישולמו לאורך 9 שנים. הפרוייקט יצא לראשונה לדרך לאחר הפגיעה בספינת חיל הים אח"י חנית במלחמת לבנון השנייה, במטרה לספק הגנה על כלי שיט ומתקנים אסטרטגיים ימיים.

בהמשך פותחה גם גרסה יבשתית של מערכת ברק 8, בשיתוף פעולה עם חיל הים, מפא"ת, התעשייה האווירית וחברת רפאל. המערכת מספקת הגנה מפני איומים בטווחים של 70/150 ק"מ, כאשר ההזנקה האנכית מאפשרת לטיל להתמודד עם איומים המגיעים מכל הכיוונים, בלא צורך לסובב את מתקן השיגור.

מערך השליטה והבקרה (שו"ב) שלה מאפשר לנהל מספר משגרים ומספר שיגורים בו-זמנית. הטיל ברק 8 מצוייד במנוע רקטי מבוסס פעימות (Dual-pulse Motor), המאפשר להצית בנפרד מטעני דלק מוצק שונים, ועל-ידי כך לרדוף אחר מטרות אוויריות בעלות כושר תמרון גבוה.