בתמונה למעלה: אבי ברנמילר באתר ההקמה של תחנת הכוח רותם 1

חברת ברנמילר אנרג'י מראש העין (Brenmiller) מתחילה בפרוייקט הקמת מפעל ייצור למערכות אגירת אנרגיה בדימונה, בהשקעה כוללת של כ-76 מיליון שקל. החברה הודיעה שהיא תגייס כ-130 עובדים חדשים שיועסקו במפעל הייצור. להערכתה המפעל יכול להגיע להיקף מכירות של כ-230 מיליון שקל בתוך כחמש שנים, בעיקר ממכירת רכיבי אגירה לפרויקטים שהיא מפתחת בחו"ל. בשבוע שעבר החברה קיבלה את אישור רשות ההשקעות לקבלת מענק של 15 מיליון שקל, המייצג כ-20% מההשקעה.

מערכת האגירה של ברנמילר נטענת ממספר מקורות אנרגיה, בהם שמש ורוח, גז טבעי וחום שיורי – ומייצרת קיטור יציב המתאים לייצור חשמל או ליישומים תעשייתיים. טכנולוגיה זו מתאימה לתחנות מסוגים וגדלים שונים, ותומכת במערכות הולכת וחלוקת חשמל באמצעות הסטת אנרגיה משעות השפל לשעות שיא הצריכה.

בנוסף לפרויקטים בחו"ל, מקימה ברנמילר בימים אלה את תחנת האגירה רותם 1 בדימונה, הצפויה להתחבר לרשת החשמל ברבעון הראשון של 2019. מדובר בפרויקט הראשון מתוך שניים שמקימה החברה בישראל. מרבית המימון לפרויקט זה מגיע מבנק לאומי. רותם 1 מבוססת על טכנולוגיית אגירת חום חדשנית, המאפשרת הפקת חשמל נקי מהשמש גם בלילה. התחנה צפויה לספק חשמל נקי לרשת החשמל עד 24 שעות ביממה, ותמכור חשמל לרשת הארצית לתקופה של 20 שנה. בחודש פברואר השנה היא חתמה על הסכם להקמת השדה הסולארי של רותם 1, אשר יוקם על-ידי חברת Ingemetal Energias בהשקעה של כ-2.7 מיליון אירו.

הפרויקט השני שמקימה ברנמילר בישראל הוא רותם 2, גם הוא בדימונה. תחנה זו צפויה להתחבר לרשת החשמל הארצית ברבעון השני של 2020. עלות הקמת שתי תחנות האגירה, רותם 1 ורותם 2, מוערכת בכ-200 מיליון שקל. מנכ"ל ברנמילר אנרג'י, אבי ברנמילר, שמרכז הייצור שיוקם בדימונה הוא מהמתקדמים ביותר בתחום האגירה, "וצפוי לצמוח משמעותית בשנים הקרובות".

חברת ברנמילר אנרג׳י הוקמה ב-2012 על-ידי אבי ברנמילר, מנכ"ל סולל לשעבר, וקבוצת מהנדסים שפרשו מסולל לאחר מכירתה לסימנס הגרמנית ב-2009. טכנולוגיית האגירה שפיתחה החברה מאפשרת לאגור חום ממגוון מקורות אנרגיה ולהמירו לחשמל נקי בכל שעות היממה. החברה נמצאת בשליטת אבי ברנמילר המחזיק בכ-70% ממניותה. כיום היא נסחרת בבורסה בתל-אביב לפי שווי שוק של כ-170 מיליון שקל.

בתמונה למעלה: טנק אברהמס אמריקאי מצוייד במערכת מעיל רוח. מקור: רפאל

חברת רפאל מערכות לחימה (Rafael) ,תספרק לצבא ארצות הברית את מערכות המיגון האקטיבי מעיל רוח (Trophy), אשר יותקנו על-גבי טנקי אברהמס של הצבא האמריקאי. מדובר בחוזה ענק בהיקף של 193 מיליון דולר, שיבוצע באמצעות האינטגרטור הביטחוני האמריקאי Leonardo DRS. לאונרדו תספק את המערכות לאחר ייצורם בישראל ובארה"ב. מדובר בעיסקה מפתיעה: בחודש מרץ האחרון הודתה רפאל לראשונה שמתקיימים מגעים בינה לבין הצבא האמריקאי.

כאשר Techtime בדק את חוזי ההצטיידות החדשים של משרד הביטחון האמריקאי מחודש מרץ השנה, הוזכר בהם פרוייקט התקנה של מערכות מעיל רוח (שצה"ל משתמש בהן משנת 2009). מהתקציב עלה שהמערכות תוכננו להתקנה נסיונית במספר טנקים מסוג אברהמס (M1A2) ושעלות ההתקנה והתמיכה בהן תהיה כ-9.9 מיליון דולר. הפרוייקט אמור להסתיים בחודש מרץ 2019, מכאן שפירוש הדבר הוא שהבדיקות עברו בהצלחה וצבא ארה"ב ביצע שינוי מהותי בתוכנית הרכש.

מערכת מעיל רוח שפותחה על-ידי רפאל, היא מערכת ההגנה האקטיבית לרק"ם המבצעית היחידה העולם. המערכת מותקנת במאות פלטפורמות לחימה קרקעיות בצה"ל: טנקי המרכבה סימן 3 ו-4 ועל-גבי נגמ"שי נמ"ר. רפאל מסרה שעם השלמת חוזי האספקה שלה, היא תהיה מותקנת ביותר מ-1,000 פלטפורמות בצה"ל. המערכת מבוססת על שימוש בחיישנים המגלים ומסווגים את האיום (דוגמת טיל נ"ט) ואת מיקומו, ומשגרת אמצעי-נגד ליירוט האיום. במקביל, מערכת השו"ב של מעיל רוח מעבירה את נתוני היורה לכוחות בשטח לצורך ניטרול המשך האיום.  

מנהל חטיבת היבשה והים של רפאל, משה אלעזר, אמר שרפאל מספקת פתרונות הגנה לצבא ארה"ב כבר יותר משני עשורים. אולם עד היום היא סיפקה רק מיגון פאסיבי לכלי-רכב קרביים כמו ברדלי, סטרייקר ו-AAV7. חברת לאונרדו היא קבלן ראשי בארה"ב, המתמחה באינטגרציה של מערכות לחימה קרקעיות, מחשוב רשת, מערכות ימיות, תקשורת לוויינים, מערכות אוויוניקה ובפתרונות מודיעיניים וביטחוניים. החברה פועלת מארלינגטון, וירג'יניה, ומעסיקה כ-5,500 עובדים. 

חברת רפאל מעסיקה כ-7,500 עובדים. בשנת 2017 הסכמו מכירותיה בכ-2.2 מיליארד דולר. צבר ההזמנות של החברה מסתכם בכ-6.9 מיליארד דולר. צה"ל הוא הלקוח המרכזי של החברה, ואחראי על כ-55% מהמכירות.

חברת קיסייט (Keysight Technologies) הכריזה על פתרונות חדשים לאימות התכנון וניפוי שגיאות (Debug) במערכות הכוללות את רכיבי הזיכרון החדשים DDR5 ו-LPDDR5. החברה פיתחה את חבילת פרוטוקולי הבדיקה Protocol Debug and Validation, אשר ביחד עם הנתח הלוגי Keysight U4164A Logic Analyzer (בתמונה למעלה), מאפשרים למתכנני ציודי חומרה דוגמת שרתים ארגוניים, מכשירי מובייל וציוד אלחוטי בעל ביצועים גבוהים, לבדוק את המערכות המבוססות על שימוש ברכיבי הזיכרון המהירים DDR5 ו-LPDDR5.

אחד משוקי היעד המרכזיים של הפתרון החדש הוא מערכות הדור החמישי. האימוץ התעשייתי של תקן 5G New Radio מחייב שימוש חומרה המעבירה מידע במהירות גבוהה מאוד, אולם שומרת על צריכת הספק נמוכה. זכרונות DDR5 ו-LPDDR5 מאפשר העברת מידע ברוחב פס גבוה יותר וברמת הביצועים הנדרשת בדור הבא של שרתי ענן אשר יתמכו בשימושי הדור החמישי. הפתרונות החדשים של קיסייט מיועדים לספק יכולת בדיקה מדוקדקת של תעבורת הנתונים במערכות מבוססות DDR5 או LPDDR5 באמצעות תפיסה וניתוח בזמן אמת של האותות העוברים בין המעבד לבין הזיכרון.

הפתרון כולל גם את תוכנת DDR5 Analysis and Compliance Validation אשר ניתן להריץ אותה בשילוב עם הנתח הלוגי U4164 ועם DDR5 Interposers. סגן נשיא ומנהל תחום אבזרים אלחוטיים וטלקום בחברת קיסייט, קאילאש נאראיאנאן, אמר שמכשירים ויישומי ענן קריטיים מחייבים שימוש טכנולוגיות מבוססות DDR5. "הפתרונות שלנו לבדיקה ולתיקון באגים במערכות מבוססות DDR5 ו-LPDDR5 מאפשרים להאיץ את החדשנות בדור הבא של המכשירים ולענות לצורכי הדור החמישי".

חברת אירבאס (Airbus), הנחשבת ליצרנית המטוסים הגדולה ביותר באירופה, הזהירה בסוף השבוע מפני ההשלכות הקשות של התנתקות לא מסודרת של בריטניה מהאיחוד האירופי. ההודעה יוצאת הדופן פורסמה ביום ה', בעקבות קפאון בדיונים בין בריטניה ובין האיחוד האירופי, שאמורים להסדיר את ההתנתקות שתיכנס לתוקף בסוף חודש מרץ 2019. החברה הודיעה שביצוע הברקזיט ללא הסכם יפגע קשה בתשתיות הייצור שלה בבריטניה, וייאלץ אותה להחליט האם בכלל יש צורך בהחזקת קווי ייצור בבריטניה.

חברת אירבאס מפעילה תשתיות ייצור והנדסה רחבות מאוד בבריטניה ב-25 מפעלים שונים המעסיקים כ-14,000 עובדים. בנוסף, מועסקים בבריטניה 1,900 עובדי אירבאס שהם אזרחי האיחוד האירופי. החברה העריכה שכיום יש לה כ-4,000 ספקים בבריטניה המעסיקים כ-110,000 עובדים. בסך הכל, מיוצרים כיום בבריטניה כ-10,000 חלקים ותת-מערכות עבור המטוסים של אירבאס.

שרשרת האספקה מתוחה עד הקצה

"במידה והברקזיט יתקיים ללא הסכם, צפויים עיכובים בשרשרת האספקה שיפגעו בצורה חמורה בתשתיות הייצור של אירבאס". החברה העריכה שכבר עכשיו היא צריכה לאגור מלאים בשווי של מיליארד אירו לפחות, כדי להתמודד עם העיכובים הצפויים. "לאור הצורך של אירבאס להגדיל את קיבולת הייצור בעקבות ההצלחה של משפחות המטוסים A320 ו-A350, תשתיות הייצור שלנו פועלות כיום בקיבולת שיא. מכיוון שאין לנו כיום כושר ייצור עודף, כל הפרעה בשרשרת האספקה הבריטית תתורגם לפיגור בלתי ניתן לתיקון בזמני האספקה שלנו".

במקרה כזה, אירבאס העריכה שההוצאות שייגרמו לה, כולל קנסות פיגורים, יתבטאו בהפסדים שיכולים להגיע להיקף של עד כ-1 מיליארד אירו בשבוע. לכן החברה הודיעה שבמקרה של hard Brexit, כלומר היפרדות בלא חתימת הסכם עם האיחוד האירופי, היא תיאלץ לצמצם את תלותה בייצור הבריטי, ותעביר קווי ייצור ועובדים בחזרה ליבשת. "היפרדות ללא הסכם מאיימת ישירות על הפעילות שלנו בבריטניה", אמר בהצהרה מנהל חטיבת כלי הטיס האזרחיים באירבאס, טום וויליאמס.

חברת אירבאס מייצרת מטוסי נוסעים ומטען, מטוסים צבאיים ומסוקים. החברה מעסיקה באירופה כ-129,000 עובדים ומכירותיה בשנת 2017 הסתכמו בכ-59 מיליארד אירו. להערכת החברה, בשנת 2015 היא שילמה מסים בבריטניה בהיקף של כ-1.7 מיליארד אירו, כלומר, רבע אחוז מכל המסים שהמשק הבריטי שילם.

חברת המחקר פרוסט אנד סאליבן העניקה את פרס המוצר החדשני ביותר לשנת 2018 בתחום אגירת האנרגיה התרמית לחברת ברנמילר אנרג'י (Brenmiller Energy) הישראלית. טכנולוגיית אגירת האנרגיה של ברנמילר מבוססת על אגירת חום ממגוון מקורות – שמש, רוח וגז טבעי – והמרתה לחשמל נקי בכל שעות היממה. מייסד ומנכ"ל החברה, אבי ברנמילר, אמר שלמערכות האגירה יש תפקיד חשוב ביישום נרחב של אנרגיות מתחדשות. "הטכנולוגיה שלנו מייעלת את ייצור החשמל ותורמת לסביבה ירוקה יותר", אמר.

ברנמילר אנרג׳י הוקמה ב-2012 על-ידי אבי ברנמילר (בתמונה למעלה), מנכ"ל סולל לשעבר, וקבוצת מהנדסים שפרשו מסולל לאחר מכירתה לסימנס הגרמנית ב-2009. טכנולוגיית bGen של החברה מבוססת על שני מחזורים: מחזור הטעינה מבוסס על קבלת קיטור או חשמל והמרתו לחום, הנאגר באמצעות חומר מוצק המגיע לטמפרטורות של עד 550 מעלות צלסיוס. מחזור הפריקה מבוסס על המרת החום לקיטור ואספקתו למערך ייצור החשמל הסטנדרטי. המתקן כולל שלושה מרכיבים מרכזיים: מחליף אנרגיה, מודול אגירה, ומודול ייצור קיטור. המתקן מודולרי ומתאים לשימוש בכל מתקני האנרגיה הקיימים היום לייצור חשמל.

כיום החברה מפעילה מתקן להוכחת היתכנות במישור רותם בנגב, בהספק של 1.5 מגה-ואט. בתחילת השנה היא נכנסה לשוק האמריקאי כאשר חתמה על הסכם לשיתוף פעולה טכנולוגי עם עם חברת החשמל של מדינת ניו-יורק (NYPA). חברת NYPA היא חברת החשמל הגדולה בארה"ב הנמצאת בבעלות ממשלתית. היא תשווק את תחנות האגירה של ברנמילר בארה"ב ובקנדה. שתי החברות קיבלו לאחרונה מימון בהיקף של מיליון דולר מטעם קרן BIRD לפרוייקט משותף לפיתוח והקמת מערכת ייצור מבוססת אגירה תרמית באוניברסיטה במדינת ניו-יורק. סה"כ עלות הפרוייקט נאמדת בכ-2.5 מיליון דולר.

ברנמילר נסחרת בבורסה של תל אביב לפי שווי שוק של 173 מיליון שקל.

הטכניון נערך לשלבים האחרונים של פרוייקט אדליס-סמסון (Adelis-SAMSON) שבו ישוגרו שלושה לוויינים זעירים במתכונת קיובסאט (Cubesat) וישמשו לחקר ההתנהלות של לוויינים אשר נעים בחלל במבנה. לקראת השיגור המתוכנן, הוקמה תחנת שליטה קרקעית על-ידי חברת אורביט מנתניה, אשר הקמתה הושלמה השבוע. תחנת השליטה הקרקעית כוללת אנטנת עקיבה S-band מדגם Gaia 100 של אורביט, שהיא בעלת אנטנה בקוטר של 3.7 מטר. האנטנה הוצבה על גג בניין בטכניון ולצדה נבנה מגדל בגובה של 11 מטר שעליו הותקנו אנטנות ה-UHF ו-VHF שיתקשרו עם הלוויינים. המשימה המרכזית של התוכנית, אשר גם נתמכת על-ידי התעשייה, היא להדגים יכולת טיסה אוטונומית של מבנה הכולל מספר לוויינים.

קופסת נעליים חכמה

השיגור עצמו מיועד להתבצע לקראת סוף שנת 2018, כאשר להק הלוויינים ישוגר באמצעות חברת  Innovative Solutions In Space ההולנדית, המתמחה בשיגור ננו-לוויינים, על גבי המשגר ההודי PSLV. פרויקט אדליס-סמסון פותח בשנים האחרונות על-ידי צוות חוקרים בראשות פרופ' פיני גורפיל, ראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון, בתמיכת קרן אדליס וסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. הפרויקט נועד להוכיח שלהק לוויינים יכול לטוס במבנה מבוקר במשך שנה במסלול בגובה של כ-600 ק"מ.

במסגרת הפרויקט ישוגרו לחלל שלושה ננו-לוויינים שיטוסו בטיסת מבנה אוטונומית, ללא התערבות אנושית, במרחקים של 100 ק"מ ו-250 ק"מ זה מזה. הלוויינים ישמשו לקליטת אותות מכדור הארץ ולחישוב מיקום מקור השידור למטרות של חילוץ והצלה, איתור וזיהוי, חישה מרחוק וניטור סביבתי. גודלו של כל אחד מהלוויינים 10X20X30 ס"מ (מתכונת 6U במיפרט קיובסאט), בערך כגודלה של קופסת נעליים, ומשקלם הכולל כ-8 ק"ג. התוכנה והאלגוריתמים שינהלו את הטיסה פותחו בטכניון.

ניהוג באמצעות פאנלים סולאריים

הפרוייקט מתבצע בשיתוף עם תעשיות החלל בישראל וכולל מספר פיתוחים ישראלים ייחודיים: בהם מערכת הנעה של רפאל המבוססת על גז קריפטון, שתהיה הראשונה מסוגה בעולם שתטיס לוויין זעיר. המקלט הדיגיטלי פותח על-ידי אלתא ומערכת בקרת ההכוון פותחה במפעל מב"ת של התעשייה האווירית בשיתוף עם חוקרי הטכניון. בנוסף למערכת ההנעה, יצברו הלוויינים אנרגיה דרך פאנלים סולריים שייפרשו לצדי כל לוויין וישמשו גם ככנפיים שיוכלו לבקר את טיסת המבנה ללא שימוש בדלק, באמצעות התנגדות האוויר באטמוספירה.

על-גבי כל אחד מהננו-לוויינים יורכב מקלט דיגיטלי לקליטת אותות, שיהיה אחד המקלטים המורכבים ביותר שתוכננו אי פעם בננו-לוויין. המערכת לעיבוד המידע על הלוויין והאלגוריתמים שישמרו על המבנה יהיו ראשונים מסוגם בעולם ויתמכו בהפעלה אוטונומית של כמה לוויינים יחד. מערכת התקשורת והניווט תכלול שני מקלטי GPS שישמשו לניווט אוטונומי ומערכות תקשורת שבאמצעותן יתקשרו שלושת הננו-לוויינים זה עם זה ועם תחנת הקרקע. תדר ייעודי ישמש להעברת מידע לכדור הארץ בפס רחב.

ננו-לוויינים משנים את פני תעשיית החלל

"הקרבה בין הלוויינים מציבה אתגר טכנולוגי מורכב מבחינת המעקב אחריהם מכדור הארץ," מסביר פרופ' גורפיל. "מרכז השליטה יאפשר הסטה אוטומטית של אלומת התקשורת בין הקרקע ללוויינים באמצעות סיבוב האנטנות לעבר כל אחד מהלוויינים החולפים מעל התחנה, וכל זאת ללא התערבות אנושית. בעתיד אפשר יהיה לעקוב אחר לוויינים רבים יותר בעת ובעונה אחת". הרעיון של ננו-לוויינים החל באקדמיה ומעורר כיום עניין רב בתעשיית החלל העולמית, עקב יתרונות העלות העצומים בהשוואה ללוויינים המצויים כיום בשוק. לדברי, גורפיל, "אפשר להשוות את מידת החדשנות של ננו-לוויינים למעבר ממחשב אישי דרך מחשב נייד לטלפון סלולרי, המציע הרבה יותר יכולות מאשר המחשב האישי".