הנגמ"ש הפופולרי ביותר בעולם, M113, שנכנס לשירות במלחמת וייטנאם בשנות ה-60 וקיבל בישראל את הכינוי "זלדה", מקבל כיום חיים חדשים באמצעות חליפת הייטק סופר-מודרנית. כך מתברר מפוסט שעלה בעמוד הפייסבוק של היחידה למערכות רובוטיות קרקעיות (Ground Vehicle Systems Center) בצבא האמריקאי.

במסגרת המפגש שנערך לפני כשבוע, הוצגו בפני התעשייה האמריקאית פרוייקטי הדגמה של כלי-רכב קרביים המצויידים במיטב הטכנולוגיות שהובאו מעולם הרכב האוטונומי, דוגמת מצלמות, ניהוג אוטונומי ומערכות תקשורת. בהם גם גרסה רובוטית של נגמ"ש M113, אשר נחשב כלא מתאים להפעלה אנושית, מכיוון שרמת המיגון שלו נמוכה מדי עבור שדה הקרב המודרני.

יחידת GVSC מאמינה שהוא מתאים לשמש כרובוט קרבי ולשאת חליפת הייטק ולא לוחמים. היחידה מתכננת לבצע פרוייקטי הדגמה בהיקף של כ-461 מיליון דולר בשנים 2019-2020 במימון משותף עם התעשייה, בהם 245 מיליון דולר ממשרד הביטחון והשאר במימון של התעשייה. המטרה היא לשלב טכנולוגיות רובוטיות בפלטפורמות קיימות כדי להבטיח עליונות בשדה הקרב.

הפרוייקט כולל יצירת מדגימים טכנולוגיים של רכב קרבי לוחם בשלוש קטגוריות שונות: רכב קל שניתן להעביר באמצעות מסוק, רכב בינוני שניתן לשנע באמצעות מטוסי הרקולס (C-130) ורכב כבד שניתן לשנע באמצעות מטוסי תובלה גדולים כמו C-17.

כולם שייכים לקטגוריה חדשה הנקראת RCV – Robotic Combat Vehicle שבמסגרתה יצויידו כלי רכב קרביים בחלחפה טכנולוגית המאפשרת להם לבצע משימות באופן עצמי, בשיתוף פעולה עם כלי רכב רובוטיים אחרים ובשיתוף פעולה עם כלי רכב מאויישים. הם יהיו מצויידים בתוכנת בינה מלאכותית שתאפשר להם לאתר ולזהות איומים מהר יותר מאשר בן אנוש.

בקרה קולית מרחוק

למעשה, גם כלי רכב קרביים מאויישים יהיו מצויידים במערכת הזאת, וישמשו לצורך מתן המלצות למפעיליהם האנושיים. מנגד, כלי הרכב הורבוטיים לא יפעלו באופן עצמוני מלא – הם ינוהלו מרחוק במידה רבה בדומה לכטב"ם: מפעיל אנושי מנקודה מרוחקת.ישלוט במספר כלי רכב בלתי מאויישים, כולל באמצעות ממשק פקודות קול. הכוונה היא שהתערבותו הישירה תתבצע בעיקר כדי לספק אישור סופי ליזום עימות חמוש, כלומר לבצע ירי.

מדובר בפרוייקט נוסף מתוך סדרה ארוכה של פרוייקטים המתבצעים כיום בצבא האמריקאי, בהם גם פרוייקט של DARPA לפיתוח טייס קרב מלאכותי שיוכל להתמודד מול טייסים אנושיים. מהמידע המצטבר מסתמת תמונת שדה קרב עתידי כפי שמשרד הביטחון האמריקאי רואה אותה: נחילים של כלי-נשק קרקעיים, ימיים ואוויריים עצמאיים במידה רבה מאוד המייצרים עוצמת אש מהממת ומתואמת באמצעות תוכנות בינה מלאכותית.

חברת בואינג (Boeing) מפתחת מטוס קרב סילוני בלתי מאויש אשר מיועד לפעול בשיתוף פעולה עם מטוסי קרב קיימים. הפרוייקט מתבצע על-ידי Boeing Australia ונחשב לפרוייקט הפיתוח הגדול ביותר של בואינג מחוץ לארצות הברית. הפרוייקט קיבל את הכינוי Boeing Airpower Teaming System מכיוון שהמטוס מיועד לפעול בשיתוף פעולה עם מטוסי קרב מאויישים כמו F-18 ו-F-35 או להגן על פלטפורמות אוויריות אחרות. החברה לא חשפה מידע על מהירות הטיסה וסוג החימוש של המטוס, אולם דיווחה שהוא יהיה במימדים של מטוס בקנה מידה מלא באורך של 11.7 מטרים, ויגיע לטווח טיס של כ-37,000 ק"מ.

בנוסף לחימוש, הוא יהיה מצוייד בחבילת חיישנים המותאמת למשימות איסוף מידע, מודיעין ולוחמה אלקטרונית. המטוס מייצג את הגירסה של בואינג לרעיון שקיבל את הכינוי Loyal Wingman, שלפיו מטוסים בלתי מאויישים יספקו שירותי הגנה על מטוסים מאויישים. הביטוי Wingman נולד כבר במלחמת העולם הראשונה, ומייצג את המטוס השני במבנה קרבי, שתפקידו הוא לספק חיפוי למטוס המוביל במבנה. חשיבות הפרוייקט בולטת במיוחד בימים האחרונים, בעקבות הפלת המל"ט האמריקאי על-ידי איראן.

חברת בואינג מסרה מעט מאוד מידע על הפלטפורמה החדשה, אולם העריכה שהטיסות הראשונות יבוצעו בשנת 2020, כאשר חילות האוויר של אוסטרליה וארצות הברית צפויים להיות הלקוחות הראשונים של המטוס. להערכת החברה, מדובר בפתרון הזול ביותר הקיים בשוק לפלטפורמה בעלת ביצועים דומים לאלה של מטוס קרב מודרני. המטוס יהיה מצוייד במנועי סילון קיימים ויבצע המראות ונחיתות ממסלולים סטנדרטיים.

הוא יהיה מסוגל לטוס לצד מטוסי קרב מודרניים, כאשר הטייס האנושי שולט במשימות שלו. משקיפים מעריכים שמדובר בהארכה מאסיבית של הזרוע האווירית, לאור העובדה שגם סין וגם רוסיה פיתחו בשנים האחרונות טילי אוויר-קרקע יעילים וטילי שיוט ארוכי טווח, אשר מגבילים את יכולת השימוש של ארצות הברית בנושאות המטוסים שלה קרוב לגבולותיהן. ההערכה היא שהטייסים יפעילו את המל"טים הקרביים במשימות מסוכנות במיוחד, שבהן המחיר האנושי עשוי להיות גבוה. בואינג לא מסרה מה יהיה מחיר הפלטפורמה, אולם העריכה שהוא יהיה "שבריר" מהמחיר של מטוס קרב מאוייש.

בתמונה למעלה: לוויין התקשורת EchoStar XIX של חברת יוז

חברת אלביט מערכות (Elbit) ניצחה במאבק הקניין הרוחני שאותו היא ניהלה בשלוש השנים האחרונות כנגד חברת אקוסטאר (Echostar) האמריקאית הנחשבת לאחת ממפעילות לווייני התקשורת הגדולות בעולם. בית המשפט לערעורים בוושינגטון דחה את הערעור שהגישה אקוסטאר, והותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי בטקסס, שקיבל באוגוסט 2017 את תביעתה של אלביט על הפרת קניין רוחני.  

הסכסוך החל בינואר 2015 כאשר אלביט תבעה את חברת-הבת של אקוסטאר, Hughes Network Systems בטענה שהיא הפרה פטנטים של אלביט בתחום התקשורת הלוויינית במסגרת מערכת לאספקת תקשורת רחבת פס בין הלוויין לבין רשת התמסורת הסלולרית. בית המשפט בוושינגטון אף הגדיל את הפיצויים שנקבעו לטובת אלביט, מ-20.1 מיליון דולר ל-30.1 מיליון דולר, כדי לגלם את התמלוגים בגין הפרת זכויות שהתבצעה לאחר קבלת פסק הדין הראשוני.

כעת, אלביט תובעת החזר של 13.8 מיליון דולר נוספים על הוצאות המשפטיות, בטענה שהערעור הוגש שלא בתום לב, אך בית המשפט טרם פסק בעניין הזה. חברת אקוסטאר היא ענקית בתחום שירותי התקשורת מהחלל ומכירותיה בשנת 2018 הסתכמו בכ-2.1 מיליארד דולר. החברה הבת יוז, האחראית להפרת הקניין הרוחני של אלביט, היא אחת ממפעילות רשתות התקשורת הלווייניות רחבות הפס הגדולות באמריקה.

שיתוף פעולה עם גילת הישראלית

החברה מפעילה כ-20 לווייני תקשורת ורשת HughesNet שלה משרתת כ-1.3 מיליארד לקוחות באמריקה הצפונית ובאמריקה הלטינית. היא מכירה היטב את התעשייה הישראלית: בחודש מרץ 2017 היא דיווחה שלאחר שנתיים של עבודת פיתוח משותפת, היא וחברת גילת רשתות לוויינים (Gilat Satellite Networks) הצליחו לפתח אנטנת תקשורת לוויינית עבור מטוסים. במסגרת שיתוף הפעולה, יוז היתה אחראית על בניית המיפרטים, וגילת על הפיתוח והייצור של האנטנה ומכלולי ה-RF. 

בתמונה למעלה: עומר בר-יוחאי מציג את המטוס החשמלי "אליס" בפני כתבים בתערוכה האווירית בפאריס, השבוע

חברת Cape Air מארצות הברית, הנחשבת למפעילת שירותי התעופה האזרחית האזורית הגדולה ביותר בעולם, תרכוש את המטוסים החשמליים הראשונים של חברת Eviation הישראלית. החברה הציגה השבוע בתערוכה האווירית בפאריס את המטוס Alice, שהוא מטוס נוסעים בעל תפוסה של 9 נוסעים וטווח נסיעה של 1,000 ק"מ בהטענת סוללה יחידה. המטוס מצוייד בשלושה מנועים חשמליים ומיועד להחליף את המטוסים הנמצאים היום בשוק, שרובם מיושנים מאוד.

להערכת מייסד משותף ומנכ"ל החברה, עומר בר-יוחאי, היקף צי המטוסים בעולם כולו מסתכם בכ-40,000 מטוסים, שגילם הוא בממוצע 40 שנה. "בכל שנה מוחלפים 700-800 מטוסים בלבד. זהו כשל שוק מובהק". חברת Cape Air הוקמה בשנת 1989 ומחזיקה ביותר מ-90 מטוסים, שרובם המכריע הם מטוסי ססנה 402 בעלי תפוסה של 6-10 נוסעים. לדברי בר-יוחאי, היא תרכוש מטוסים "במספר דו-ספרתי" במחיר של כ-4 מיליון דולר למטוס.

מיד לאחר התערוכה בפאריס יועבר המטוס אליס למשרדי אוויאיישן המצויים באריזונה, כדי להתחיל בתהליך קבלת אישורי רשות התעופה האמריקאית (FAA). ככל הנראה, באריזונה גם יפעל קו הייצור אשר ממנו יימסרו המטוסים הראשונים לחברת קייפ-אייר. מבחינת אוויאיישן, יש לעיסקה הזו מימד של שותפות אסטרטגית, מכיוון שחברת קייפ-אייר מנהלת תוכניות להכשרת הטייסים העובדים בחברה, ותשתתף ביחד עם אווייאיישן בבניית תוכניות ההכשרה של טייסי המטוס החשמלי.

בימים הבאים תתחיל אוויאיישן את השלב הקשה ביותר בתהליך הבאת מטוס חדש לשוק: קבלת הסמכת FAA. להערכת בר-יוחאי, החברה צפויה לסיים את התהליך בסוף 2021 או בתחילת 2022. בהצגת המטוס בפני כתבים בסלון האווירי בפאריס, הוא הסביר שלא מדובר בהתאמת פלטפורמה קיימת להנעה חשמלית, "אלא בתכנון מלא של מטוס שנועד להיות חשמלי. הדבר כולל שימוש בחומרים מרוכבים, אופטימיזציה של המבנה ושל התעופה ואספקת יכולות שונות האפשריות רק במטוס חשמלי".

דברים שאפשר לעשות רק במטוס חשמלי

כך למשל, הסוללה מהווה 60% ממשקל המטוס ולכן היה צורך לבצע תכנון יעיל במיוחד של כל המרכיבים האחרים. למרות שהמטוס מצוייד בשלושה מנועים, במקרה של תקלה, הוא יכול להמריא ולטוס באמצעות מנוע יחיד בזנב המטוס. לדבריו, החישמול מעניק יתרונות אווירודינמיים מיוחדים. "כבר לפני 50 שנה הבינו מהנדסים בנאס"א שהתקנת מנוע עם מדחף אחורי בקצה הכנפיים משפרת את הביצועים האווירודינמיים של המטוס, אולם לא ניתן לבצע את זה במנועים הקיימים בשוק, אלא רק באמצעות מנוע חשמלי.

המטוס כולל אמצעי בטיחות יחודיים, כמו למשל הפסקה מיידית של מנוע במקרה שהמנוע השני סובל מכשל, ועל-ידי כך נשמרת טיסה רציפה וחלקה, בלא חשש לאיבוד שליטה אם הטייסים לא מגיבים במהירות. חברת Eviation Aircraft ממושב קדימה שבשרון הוקמה בשנת 2015 על-ידי המנכ"ל עומר בר-יוחאי והיו"ר והמשקיע המרכזי אביב צידון, לשעבר מייסד BVR Systems, שנמכרה לאלביט ב-2009 תמורת כ-34 מיליון דולר. אליהם הצטרף כמשקיע מרכזי גם מיכאל אילן, הבעלים לשעבר של חברת ישראליפט מעליות, שנמכרה ב-2013 לחברת Kone הפינית.

התעשייה מסתמכת על מטוסים מבוזבזים

המטוס מופעל באמצעות 70,000 סוללות ליתיום סטנדרטיות הפזורות בכל הגוף, ומסייעות בשמירת האיזון של המבנה. הקיבולת הכוללת שלהן היא 980 קילוואט שעה, המעניקה מספיק אנרגיה כדי לטוס למרחק של עד 1,000 ק"מ במהירות של כ-450 קמ"ש. המטוס תוכנן לספק מענה לכשל שוק נוסף שאותו הגדיר בר-יוחאי בשיחה עם Techtime: "רוב המטוסים האזוריים מופעלים במתכונת שאינה תואמת לתיפקוד היומיומי שלהם.

"התעשייה משתמשת בטיסות בינוניות למרחקים של כמה מאות קילומטרים עד 1,000 קילומטרים במטוסים אשר יכולים לטוס אלפי קילומטרים. גם מטוס כמו ססנה 402, שהוא קטן יותר, יכול לטוס למרחק של כ-2,500 ק"מ, אבל בפועל הוא משמש לטיסות של 70-200 קילומטרים. אנחנו מספקים מטוס שתוכנן מראש עבור מאפייני השימוש האמיתיים שלו".